סע"ש 40621-11-13

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה, ביום 30/01/14.

המבקש טוען כי נודע לו על דבר קיומו של פסק הדין רק ביום 19/06/04, עם המצאת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

מאידך, לטענת המשיבה, כתב התביעה הומצא למבקש כדין , כעולה מאישור המסירה, ובשל כך ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה. כמו כן, פסק הדין הומצא למבקש כדין ביום 15/02/14 וכן ההזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ביום 19/06/04.

בית הדין ביקש לברר האם מי מהצדדים מבקש לקיים דיון בבקשה, אולם אף אחד מהצדדים לא הגיב ולא הביע התנגדותו. לפיכך, ובהתאם להחלטה מיום 11/8/14 – ניתנת החלטה זו ע"ס החומר שבתיק, ללא דיון. 

תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובעת כי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תוגש בתוך 30 יום ממועד המצאתו: "בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל". 

מאישור המסירה שצורף לתגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק הדין, עולה כי פסק הדין הומצא למבקש ביום 15/02/14 באמצעות ביתו הבגירה פדא. המבקש לא מתייחס בבקשתו להמצאת כתב התביעה או פסק הדין, אלא כל שנטען הוא שנודע לו על פסק הדין לראשונה עם המצאת ההזהרה של לשכת ההוצאה לפועל ביום 19/06/14. טענה זו אין לקבל, הן נוכח אישורי המסירה בתיק והן נוכח התצהירים שצורפו לבקשה מהם עולה באופן מפורש שהמבקש היה מודע כל העת להליכים המתנהלים נגדו בבית הדין ותחת זאת הוא נמנע מהגשת כתב הגנה ו/או בקשת ביטול לאחר מתן פסק הדין, ורק כאשר התברר לו שהמשיבה נקטה בהליכים בהוצאה לפועל, קם ופעל עם הגשת הבקשה דנן.

כמו כן, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 10/07/14, למעלה מחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין והמצאתו למבקש ומבלי שהוגשה בקשה להארכת המועד להגשתה. המבקש לא מציין בבקשתו כל סיבה או הצדקה לכך שהבקשה לא הוגשה במועד שנקבע לכך בתקנה האמורה, הוא אף לא מתייחס לאי הגשתו של כתב הגנה מטעמו על אף שבתיק הוגש אישור מסירה של כתב התביעה כדין.

על פי הפסיקה, יש לאזן באופן ראוי בין זכות הגישה לערכאות לבין עקרון סופיות הדיון (בר"ע 130/09 אלקודס נטוורק בע"מ - אבו אלפילאת עבד אלטיף (04.03.2009)). בענייננו, מחד, פסק הדין אמנם ניתן בהעדר הגנה, אולם למבקש ניתנו לו הזדמנויות לשטוח את טענותיו בפני בית הדין אולם הוא לא ניצל הזדמנויות אלו, דבר העומד לחובתו. מאידך, לא ניתן להתעלם מנושא סיכויי התביעה לכאורה (נושא שיש לו חשיבות רבה בשאלת ביטול פסה"ד) ובמיוחד לאור טענת ההגנה כי כלל לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, ומההשלכות שיש בעניין מתן פס"ד על מלוא הסכום, למרות הגנה לכאורית זו. בנסיבות אלו -  ולמרות מחדלי המבקש, יש מקום להעדיף את ניהול התיק לגופו מהשארת פסה"ד כל כנו (על כל המשתמע מכך), תוך פסיקת הוצאות. כמו כן, ואף שאין בית הדין נוהג כדבר שבשגרה להתנות המשך הליכים בתשלום הוצאות בפועל, יש מקום במקרה זה ולאור מחדלי המבקש, לקבוע כי פסה"ד יבוטל אך בכפוף לתשלום הוצאות בפועל.

בנסיבות אלו, נוכח מחדלי המבקש, ישלם המבקש למשיבה תוך 30 יום הוצאות בסך של 3,000 ₪, ויודיע לבית הדין על ביצוע התשלום, סמוך לאחר ביצועו. כמו כן יגיש כתב הגנה תוך 30 יום אלו. היה וישולם הסכום (ותוגש על כך הודעה לבית הדין סמוך לאחר ביצוע התשלום), ויוגש כתב הגנה – יבוטל פסה"ד. היה ולא – יישאר פסה"ד על כנו.