סע"ש 40132-06-16

בפני בקשת הנתבעות 2-3 לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות התובעות 2-3.

1.הנתבעות טוענות כי התובעת לא הציגה ראשית ראיה לכתב התביעה ולקיומה של עילת תביעה ואינה עורכת אבחנה בין הנתבעות 2-3 לנתבעת 1 באשר לתשלום רכיבי התביעה.

התובעת מנגד טוענת כי הגישה לבית הדין את המסמכים המוכיחים את עילות התביעה וכי הנתבעות 2-3 לא הוכיחו מה הנזק שייגרם להן ככל שלא תחויב התובעת בהפקדת ערובה.

דיון והכרעה

2.תקנה 117א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991 קובעת כדלקמן:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

3.התובעת הינה אזרחית הפיליפינים ואינה תושבת הארץ.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת הועסקה על ידי כעובדת סיעודית של הנתבעת 3, במשך שנה לערך. הנתבעת 2 הנה בתה של הנתבעת 3.

תביעת התובעת עניינה בזכויות קוגנטיות המגיעות לתובעת לשיטתה בגין תקופת עבודתה וסיומה.

ניסיון להתחקות אחר כוונת מחוקק המשנה, באופן בו נוסחה תקנה 117א, לא העלה כל תוצאה, משלא פורסמו לה דברי הסבר [כפי שנהוג לגבי חקיקה ראשית], ומשלכאורה גם לא נתקיימו לגביה דיונים בועדת החוקה של הכנסת [או לפחות, לא אותרו דיונים כאלה בדברי הכנסת]. גם בטענות הצדדים לא מצאנו התייחסות לשאלה זו. עם זאת מבלי לקבוע מסמרות בפרשנות המונח "ראשית ראיה" כמשמעו בתקנה 117א, או בשאלה מה ביקש מחוקק המשנה לחדש בהתקנתה עתה, לטעמנו, בשלב זה של ההליך, די בכך שהתובעת הועסקה על ידי הנתבעות או מי מהן, על מנת להניח ראשית ראיה לתביעתה. עיון בכתבי הטענות מלמד כי בין הצדדים מחלוקות עובדתיות הדורשות בירור לגופו של עניין.

אמנם, בשלב זה לא ניתן לקבוע כי תביעת התובעת נשענת על אדנים מוצקים אולם מנגד לא ניתן לקבוע בשלב זה כי התביעה מופרכת מהיסוד, זאת אף בשים לב לעובדה שהנתבעות 2-3 לא צירפו כל אסמכתא לכך שזכויותיה של התובעת שולמו לה במלואן.

הנתבעות 2-3 אף לא הוכיחו מה הנזק שייגרם להן אם לא תחויב התובעת בהפקדת ערובה.