סע"ש 38686-03-15

(בבקשת התובעת להתנות הגשת תצהירי הנתבע בתשלום ההוצאות מיום 10/11/15)

1.בהחלטתי מיום 2/3/16, נעתרתי לבקשת הנתבע להורות על דחית ישיבת ההוכחות שנועדה ליום 3/3/16 והארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו, תוך חיובו לשלם לתובעת הוצאות בסך 4,000 ₪ כתנאי להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו.

2.בהמשך לכך הוגשה בקשת התובעת במסגרתה ביקשה התובעת לקבוע כי גם תשלום ההוצאות בסך של 2,000 ₪ בהם חויב הנתבע במסגרת החלטה קודמת מיום 10/11/15 יהיה תנאי להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע, וישולם ביחד עם הסך של 4,000 ₪ כאמו בהם חויב בהחלטה מיום 2/3/16.

עוד ציין ב"כ התובע במסגרת בקשתו הנ"ל, כי ככל שתענה הבקשה תוותר התובעת על הפרשי הצמדה וריבית בגין הסך של 2,000 ₪ והכל על מנת שישולם לה הסכום הכולל של ההוצאות בהקדם.

3.הבקשה הועברה לתגובת הנתבע, שמתנגד למבוקש. כך גם נטען על ידי ב"כ הנתבע כי בכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור על ה"הוצאות העונשיות המופרזות" שנפסקו לחובתו בהחלטה הנ"ל מיום 2/3/16, עת בית הדין "הפך להיות מעין גובה עבור התובעת".

זאת ועוד, במסגרת תגובתו לבקשת התובעת הוסיף הנתבע וטען כי אך נהיר הוא שהסך של 4,000 ₪ בגין הוצאות בהן חויב במסגרת ההחלטה מיום 2/3/16 כולל בחובו את הסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות בהן חויב בהחלטת בית הדין מיום 10/11/15 ואינו מצטבר לו.

4.בפתח הדברים ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, מן הראוי להבהיר כי בשום מקום בהחלטה מיום 2/3/16 לא נקבע כי הסך של 4,000 ₪ הוצאות כולל בחובו את סכום ההוצאות בסך 2,000 ₪ בהן חויב הנתבע בהחלטה מיום 10/11/15, ולא בכדי כך, שכן המדובר בשני חיובים שונים ומצטברים.

הנימוקים לחיוב הנתבע בהוצאות בסך בסך 2,000 ₪ מכח ההחלטה מיום 10/11/15, פורטו בהרחבה באותה החלטה, וכך גם הנימוקים לחיוב הנתבע בהוצאות בסך בסך 4,000 ₪ מכח ההחלטה מיום 2/3/16, פורטו בהרחבה באותה החלטה מיום 2/3/16, ומדובר בנסיבות שונות ונימוקים שונים.

5.אשר לבקשת התובעת, רשמתי לפני את נכונות התובעת לוותר על הפרשי הצמדה וריבית בגין ההוצאות שנפסקו ביום 10/11/15, אך בהעדר הסכמה מצד הנתבע למבוקש, אין בידי להיענות לבקשתה של התובעת, ואבאר.

בהחלטה מיום 10/11/15 לא הותנתה זכאותו של הנתבע להתגונן מפני התביעה בתשלום הוצאות, אלא נקבע כי ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום ללא קשר לתוצאות פסק הדין הסופי.

העובדה שעל אף החלטת בית הדין מיום 10/11/15, הנתבע לא שילם את אותן הוצאות, היתה רק אחד ההיבטים בהתנהלותו של הנתבע אשר צוינו בהחלטה מיום 2/3/16, התנהלות שבעטיה חויב הנתבע במסגרת ההחלטה מיום 2/3/16 לשלם את ההוצאות שנפסקו בה כתנאי להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו.

הקביעה בהחלטה מיום 10/11/15 היתה נכונה למועד נתינתה בהתאם לנסיבות נכון לאותו מועד, כשם שהקביעה בהחלטה מיום 2/3/16 היתה נכונה למועד נתינתה בהתאם לנסיבות שהתבררו נכון לאותו מועד, ואינני רואה הצדקה לשנות מאיזה מהן, ובכלל זה לא מן הקביעה כאמור בהחלטה מיום 10/11/15 בשל נסיבות שהתבררו מאוחר יותר.