טרבלסי נ' בוארון ואח'

האם התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעים מבלי שנערך לו שימוע כדין? זוהי השאלה המרכזית שבה עלינו להכריע בתיק זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. התובע עבד כמשגיח כשרות אצל הנתבעים 12 שנה ושלושה חודשים מיום 01.01.2020 ועד ליום 18.03.2015, אז פוטר מעבודתו.

2. אין חולק, כי בסמוך לאחר פיטוריו, חתם התובע על כתב קבלה וסילוק (נספח ג' לכתב התביעה), בו הצהיר, בין היתר, כי אין לו ולא תהיינה לו כל טענות או דרישות בעתיד מהנתבעת כתוצאה מתקופת העסקתו ומאופן סיומה (להלן – "כתב הסילוק"). לטענת התובע, הוא אולץ לחתום על כתב הסילוק כתנאי לקבלת סכומי כסף שונים שהגיעו לו, לרבות שחרור קופת הגמל ולכן, אין לראות בו כמחייב.

3. במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי הנתבע 1, מר ציון בוארון, הוא האחראי לפיטוריו, ובהתאם, ייחס לו את האחריות להתנהלות מולו במסגרת כל הליך הפיטורים ואף תבע אותו באופן אישי בשל כך. לטענתו, פיטוריו נעשו ללא הליך של שימוע כמתחייב בדין, באופן שביום 18.03.15 הוא נקרא למשרדו של מר ציון בוארון והלה הודיע לו כי הוא עורך לו שימוע באותו מעמד והודיע לו בסמוך לאחר מכן כי הוא מפוטר. כאשר דרש לקבל מכתב פיטורים, נאמר לו כי זה יימסר לו ע"י יועץ המס של הנתבעת 2 וביום 27.03.15, לאחר שכבר פוטר, קיבל לידיו מכתב סיום העסקה, בו נכתב, בין היתר, כי נערך לו שימוע כדין (נספח ב' לכתב התביעה).

4. לאור האמור לעיל, טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 12 משכורות, לפיצוי בגין עגמת נפש, וכן להפסדי השתכרות שנגרמו לו לטענתו, בשל העובדה שלאחר פיטוריו מהנתבעת 2, השתכר סכום נמוך יותר מאשר זה ששולם לו על ידה. במסגרת סיכומיו זנח התובע רכיב תביעה זה והעמיד את הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין על 6 משכורות.

5. הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה מטעמם את טענות התובע וטענו כי נערך עמו גמר חשבון מסודר, במסגרתו שולם לו כל המגיע לו, וכי טענתו של התובע כי לא נערך לו שימוע, היא ביטוי לחוסר תום לב מצדו, שכן בתחילת ישיבת השימוע, הוא הודיע כי אינו מכיר בסמכותם של הנתבעים לערוך לו שימוע, שכן הסמכות נתונה למועצה הדתית נתניה (להלן – המועצה הדתית) ועזב את המקום. יצוין בהקשר זה, כי התובע אף תבע את המועצה הדתית, אך במסגרת ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 26.06.16, בעקבות המלצת בית הדין, מחק אותה מכתב התביעה.

6. הנתבעים הוסיפו, כי אין כל יריבות בין הנתבע 1 לבין התובע, שכן הלה מעולם לא העסיק אותו באופן אישי ולא היה מעורב בהעסקתו או באופן סיום העסקתו וכי מנהל העסק ערך לתובע שימוע וערך עמו גמר חשבון (סעיף 2.3 לכתב ההגנה).

7. ביחס לנתבעת 2, טענו הנתבעים, כי בזמנים הרלוונטיים לסיום העסקתו, היא לא היתה מעסיקתו ו"אין לייחס לה דבר מהנטען ברכיבי התביעה שכל כולם נוגעים ועוסקים בעניין אחד – מה אירע בסיום העסקתו של התובע והנזקים הנטענים והמוכחשים שהתובע טוען שנגרמו לו..." (סעיף 3.1 לכתב ההגנה). ביחס לנתבע 1, טענו הנתבעים כי הלה "לא היה מעורב בדבר בעניינו של התובע לרבות לא פיטר אותו או ערך לו שימוע" (סעיף 3.4 לכתב ההגנה). הנתבעים הוסיפו עוד בהקשר זה, כי התובע לא פירט כנדרש את תקופות העסקתו השונות אצל כל אחד מהנתבעים.