סע"ש 37522-02-13 צובחי כנעאן נגד גארבו משה תשתית בנין

1.בהמשך לדיון שהתקיים ביום 25.2.2015 ובהסכמת הצדדים – הריני מורה על ביטולו של פסק דין שניתן כנגד הנתבע ביום 30.6.2013.

2.בנוגע לשאלת ההוצאות: ההלכה הפסוקה לעניין בקשה לביטול פסק דין היא הרצון לאפשר לבעל הדין את יומו בבית הדין מחד גיסא, תוך פסיקת הוצאות לפיצויי הצד שכנגד בגין מחדליו של המבקש את ביטול פסק הדין או ההחלטה, מאידך גיסא (דב"ע 53/98-9 רבינאן נ' הסתדרות מדיצינית הדסה ואח', תק-אר95(2)122; דב"ע 122/98-9 אלון שירותי דלק תפעול וניהול (1993) בע"מ נ' עבד אלראף מואסי, תק-אר 98(3)345).ו

3.במקרה דנן, התובע טוען שכתב התביעה נמסר לנתבע ביום 29.4.2013 (התובע צירף לתיק ביה"ד את תצהיר המוסר); בהתאם לתצהיר המוסר כתב התביעה נמסר לנתבע  כאשר הנתבע סירב לחתום על אישור המסירה; מנגד טוען הנתבע שכתב התביעה לא נמסר לו וכי הכתובת בה נטען שבוצעה המסירה אינה קיימת בכלל וכיום הכתובת אחרת בני-ברק ובכתובת זו יש מוסך.

4.לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים אני סבור שבשל הספק שעורר הנתבע בנוגע למסירה, הרי שאין מקום לפסוק הוצאות.

5.בהקשר זה אציין שבמקרה הרגיל אני נוטה לתת משקל ראייתי גדול יותר לתצהירי המוסרים (שאם לא כן עלול להתרוקן מתוכן הליך ביצוע מסירות אישיות המבוצע חדשות לבקרים ע"י שליחים), אולם במקרה דנן שעה שהכתובת בה לכאורה בוצעה המסירה  שונתה ושעה שבכתובת זו קיים מוסך מעלה, כאמור, ספק בנוגע לביצוע המסירה והספק פועל לחובת התובע. יתר על כן, היה על התובע לטעמי להביא את מבצע המסירה לדיון (על מנת שבית הדין יתרשם ממהימנותו) וזאת במיוחד כאשר הועלתה הטענה להעדר מסירה והעובדה שהמוסר לא הגיע פועלת לחובת התובע.

6.בסיכומו של דבר, לאור כל הנימוקים שפורטו לעיל לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבע בהוצאות בגין ביטול פסק הדין.

סוף דבר:

7.(א)פסק הדין שניתן כנגד הנתבע ביום 30.6.2013 - יבוטל.