סע"ש 35696-07-14

1.לאחר ששמענו את סיכומי הצדדים בעל פה, בפנינו ביום 1.6.16, בשעות אחר הצהרים, להלן פסק הדין:

2.בפנינו תביעה לתשלום זכויות שונות, ובכלל אלה, תשלום עבור פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, הבראה, דמי חג וכן זכויות מכוח צו ההרחבה בענף הדפוס או לחילופין מכוח צו ההרחבה בענף כוח האדם (תוספת משמרות והפרשות לפנסיה).

3.התובע הינו אזרח אריתראה אשר הועסק בתקופה הרלבנטית לתביעה במפעל לעבודות דפוס וזאת, החל מיום 2.10.11 ועד ליום 15.5.14, כאשר נסיבות סיום העבודה שנויות במחלוקת: בעוד התובע טוען כי הוא פוטר, הרי שהנתבעת טוענת כי התובע התפטר ונטש את עבודתו וכי הוא סירב לקבל את הצעות העבודה שהציעה לו הנתבעת.

4.הנתבעת הינה חברת כח אדם, כמשמעותה בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק קבלני כוח אדם) אשר הציבה את התובע לעבודה בעבודות דפוס שונות אצל מעסיק בפועל במפעל של חברה בשם "צבי – תשלובת תעשית דפוס בע"מ" העוסק כאמור בביצוע עבודות דפוס ומעסיק בין 40 ל-50 עובדים וחבר בהתאחדות התעשיינים. משכך חל על העסקת התובע צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם (להלן – צו ההרחבה בענף כוח האדם).

5.מהראיות עולה כי התובע הועסק על ידי הנתבעת במשרה מלאה כעובד שעתי,

תחילה בתעריף של 23.00 ₪ לשעה (במהלך השנה הראשונה), ולאחר מכן ועד לפיטוריו בתעריף של 25.00 ₪ לשעה.

במהלך שנת העבודה הראשונה של התובע, הועסק התובע בחצרים של המשתמש בפועל במשמרות בוקר ואחה"צ , בין השעות 08:00–20:00 בימים א'-ה', ובימי ו' הועסק בין השעות 08:00-13:00.

במהלך התקופה האחרונה לעבודתו ובמשך שנה ו-7 חודשים, הועסק התובע במשמרות לילה בחצרי המשתמש בפועל בין השעות 18:00 – 06:00 בימים א'-ה', ולעיתים גם בימי שבת (החל ממוצ"ש) מהשעה 20:00 ועד שעה 1:00 (ר' סעיף 18 לתצהיר התובע וכן, עדות החשב של המשתמש בפועל, עמ' 9 לפרוטוקול ש' 1-3, ש' 16-18, עמ' 7 ש' 1-4). נציין כי הנתבעת מצידה לא הביאה ראיות לסתירת גרסתו של התובע בנוגע למתכונת העסקתו שהסתמכה גם על דוחות נוכחות ולכשעצמנו לא מצאנו מקום לפקפק בגירסה זו של התובע (ר' עדותו של עד הנתבעת מר כהן בעמ' 14 לפרוטוקול ש' 3-14).

6.מהראיות עולה כי התובע עבד שעות עבודה נוספות רבות וכן כי הנתבעת לא שילמה לו במהלך תקופת עבודתו ועם סיומה את כל הזכויות להן היה זכאי בגין פדיון חופשה, ימי חג, הבראה והפרשות לפנסיה. בין משום שהיא חלקה על עצם הזכאות לקבלת חלק מהן לפחות (הפרשות לפנסיה ודמי חג) ובין משום שלטענתה יש לראות בסכומים שכונו בתלוש השכר "זכויות סוציאליות" (בסך של 2,839 ₪) כתשלומים בעבור הזכויות הנתבעות (חופשה, דמי הבראה ודמי חג ככל שהתובע היה זכאי להן). זאת שעה שהתובע טען כי הוא היה זכאי לכל הזכויות הנתבעות וכי התשלומים שכונו בתלוש "זכויות סוציאליות" היו למעשה תשלומים בעבור שעות עבודה וכי הרישום בתלושי השכר אינו נכון.

7.עיקר המחלוקות שבין הצדדים נוגע איפה לשאלות הבאות:

א.האם כטענת התובע חל על העסקתו על ידי הנתבעת צו הרחבה בענף הדפוס, וזאת משום שהמשתמש בפועל עסק בענף זה ולאור הוראת סעיף 13(א) לחוק קבלני כוח אדם שעניינו השוואת תנאי העסקה של עובד חברת כוח האדם לאלה של עובדי המשתמש בפועל או לחילופין – האם יש להחיל על העסקת התובע את הוראות צו ההרחבה בענף כוח האדם (המחיל באופן עקיף חלק מן ההוראות של צו ההרחבה בענף הדפוס). ההכרעה בשאלה זו רלוונטית בעיקר לתביעה לתשלום מענק חג מכוח צו ההרחבה בענף הדפוס, לתשלום בעבור תוספת משמרות, פדיון חופשה והפרשות לקרן הפנסיה – הכל בהתאם לצו זה בענף הדפוס.