סע"ש 35621-06-12.11 נובמבר 2014

1.בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע ביום 20.6.12 לתשלום זכויות שונות לאחר שנסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.

טוען התובע כי החל לעבוד ב-4.3.07 כמנהל עבודה אצל הנתבעת שהיא חברה לבנין.

2. בהגנתה עתרה הנתבעת לדחיית התביעה, טענה טענות התיישנות והכחישה טענותיו.

3. דיון מוקדם התקיים בפני כבוד הרשמת ע. ריכטמן ביום 6.2.13 ומשלא הושגה הסכמה – נקבע להוכחות.

4. ביום 18.9.14 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים, כדלקמן:

מטעם התובע העידו התובע עצמו והעד מטעמו(מר משה ברזילי, "העד");

מטעם הנתבעת לא הוצגה עדות כלשהי.

5. ולהכרעה - 

א. לא נבין התנהלות הנתבעת, ודאי לאור העובדה כי לבקשתה, בוטל פס"ד שניתן כנגדה בהעדר התייצבות. הנתבעת, חדלת פרעון כנטען בדיון בפנינו – או שמא, רק אינה פעילה ואין לה כספים (כטענת המנהל).

הנתבעת לא הציגה איזושהי עדות. גם בקשתה – לה נעתרנו "בסופו של יום" – לא הניבה הצגת עדות מטעמה (ולו אסמכתאות שהיה בהן להפריך טענות התובע...). כך ברישא הדיון הבהירה הנתבעת כי מוותרת היא על זימון העד מטעמה, מששגתה לסבור כי ביה"ד אמור היה לבצע מסירה אישית עליה הורינו...

משברי היה כי דחיית הדיון לזימונו של העד מטעמה תגרום לחיובה בהוצאות – ויתרה על זימון העד והבהירה כי בסיום עדויות התובע תכריז "אלה עדי".

כך, תמוהה עמדתה בסיפא הדיון (עמ' 20), שהרי הגישה תשתית עובדתית לכאורה, מטעמה – משכך, ברי מדוע נדרשה "למשוך" גרסתה זו – ממילא, נדרשנו להחלטה כי ע"ר של הנתבעת שבנספח לבקשתה לזימון העדה "נמשכה" מההליך.

כך או כך, משלא הציגה בפנינו הנתבעת ראיות כלשהן – התשתית העובדתית שבפנינו היא זו שהציג התובע, בח.ר. ובחקירות הנגדיות (שלו ושל העד מטעמו) – הא ותו לא!