סע"ש 35617-05-15

בפני בקשה לעיכוב פסק הדין מיום 7.11.15.

המבקש עבד במשך כחמש שנים, עד 2008, כמנהל מכירות אצל המשיבה 1, שהינה חברה בבעלות המשיב 2. עם סיום יחסי העבודה הגיש המבקש תביעה כספית כנגד שני המשיבים, שהועמדה על סך 357,870 ₪ וכללה שורה ארוכה של רכיבי תביעה. בפתח דיון ההוכחות באותו התיק, שהיה אמור להתקיים ביום 9.11.14 בפני מותב בראשות חברתי כב' השופטת רוית צדיק, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין. בהסכם נקבע, שמבלי להודות בכל טענה ולסילוק סופי ומוחלט של תביעות המבקש מכל סוג שהוא, ישולמו לו פיצויי פיטורים בסך 25,000 ₪ בשני תשלומים. עוד נקבע בהסכם הפשרה שבמקרה של איחור באחד התשלומים, יהיה זכאי המבקש לפיצויי הלנה (מופחתים) בסך 5% מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לחובתו של המבקש לחתום על טופס 161, בהתאם להסכם הפשרה, וכן לבצע תיאום מס, ובעקבות זאת הוגשו בקשות והמשיכו להתנהל ביניהם הליכים בבית-דין זה, בבית-הדין הארצי ובלשכת ההוצאה לפועל, הכל כמתואר וכמפורט בפסק הדין. לענייננו די אם נציין שאף שאין מחלוקת שסכום הפשרה המוסכם שולם בסופו של דבר למבקש, הרי שנוכח העובדה שהסכום שולם באיחור, קיימת ביניהם מחלוקת האם הוא זכאי בנוסף לפיצויי הלנה בסך 47,000 ₪. ההליכים בתיק הנוכחי עסקו בדיוק בסוגיה זו, כמו גם בטענות של המשיבים שעומדת להם עילה לביטול כליל של הסכם הפשרה.

בפסק הדין שאני מתבקש לעכב את ביצועו דחיתי את טענות המשיבים לפיהן עומדת להם זכות לביטול הסכם הפשרה, אך בד בבד קיבלתי את טענותיהם שהמבקש סיכל את ביצוע הסכם הפשרה במועד עליו הוסכם, ועל כן ניתן סעד הצהרתי לפיו אין הוא זכאי לפיצויי הלנה בהתאם להסכם הפשרה, כטענתו. עוד הוריתי על סגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי המבקש לביצוע פסק הדין המקורי, והשבת הכספים שהופקדו בו על ידי המשיבים. כמו כן חויב המבקש בהוצאות בסך 7,500 ₪ לטובת המשיבים.

בבקשה לעיכוב ביצוע טוען המבקש בראש ובראשונה שסיכויי הערעור על פסק הדין טובים, תוך שהוא מפרט את טענותיו בהקשר זה. ברם, אפילו צודק המבקשת בטענותיו אלה – המוכחשות בתוקף על ידי המשיבים בתגובתם – דהיינו אפילו אניח לטובתו שסיכויי ערעורו טובים, אין בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע, שכן המבקש לא הסביר בבקשתו איזה נזק ייגרם לו, אם בכלל, ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין. עיינתי בסעיפים 25 עד 27 לבקשה לעיכוב ביצוע, שהם הסעיפים המתייחסים לסוגיית "מאזן הנוחות", ולא מצאתי בהם כל פירוט אודות נזק נטען שייגרם לכאורה למשיב ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין (זאת, להבדיל מטענה שלמבקשים לא ייגרם נזק ככל שיעוכב פסק הדין). המבקש טוען שעומדת לו זכות לכך שתיק ההוצאה לפועל שפתח יישאר פתוח עד להכרעה בערעור, וכספי פיצויי ההלנה (47,000 ₪) שהופקדו בו על ידי המשיבים יוותרו בו עד להכרעה בערעור, אך כאמור הוא כלל לא טוען, ובוודאי שאינו מוכיח, גם לא לכאורה, שככל שערעורו יתקבל, יהיה לו קושי כלשהו לגבות אותם מהמשיבים. זאת, ככל שתיקבע ערכאת הערעור שהוא אכן זכאי, בהתאם להסכם הפשרה, לפיצויי הלנה בגובה כזה או אחר. אוסיף, שגם במסגרת התשובה לתגובה שהגיש המבקש לא מצאתי ולו מילה אחת הנוגעת למאזן הנוחות, להבדיל מטיעון מפורט בעניין סיכויי הערעור.

אף שדי בכל האמור כדי להצדיק את דחיית בקשה עיכוב הביצוע, אוסיף שמסעיף 24 לתגובת המשיבים עולה שבפועל תיק ההוצאה לפועל שהמבקש מבקש באמצעות בקשה זו להותירו פתוח כבר נסגר, והכספים שהופקדו בו כבר הושבו לידי המשיבים, וזאת אף עוד קודם להגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. אף מטעם זה אין מקום לתת למבקש את הסעד המבוקש על ידו. דומה שאף המבקש מודע לכך, שכן במסגרת התשובה לתגובה שהגיש, הוא זנח את טענותיו המקוריות בדבר כך שיש לעכב את סגירת תיק ההוצאה לפועל, וככל שהבנתי את מבוקשו הוא בחר להתמקד בזכותו לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות בסך 7,500 ₪ שנקבע שעליו לשלם במסגרת פסק הדין.

אשר לאלה, הלכה פסוקה היא כי רק במקרים נדירים יעוכב ביצועו של פסק דין כספי, ועל אחת כמה וכמה נדירים הם המקרים שבהם יעוכב ביצוע תשלום הוצאות. לא מצאתי שהמקרה שלפני בא בגידרם. למעלה מהנדרש אוסיף, שבניגוד לטענת המבקש, לא מדובר במקרה זה ב"הוצאות כבדות ביותר באופן חריג" אלא בצו לחיוב בהוצאות בגובה סביר (למיטב הערכתי) בין היתר בשים לב לכך שהתקיימו בתיק זה שני דיונים, הוגשו מספר לא מבוטל של בקשות ותגובות להן, ובהמשך לכל זאת הוגשו גם סיכומים בכתב.

נוכח כל האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בקשר עם בקשה זו בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ו, (06 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.