סע"ש 35370-01-16 חוסני ותד נ' חאלד אחמד גאנם

1.לפני בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה בקופת בית הדין. בבסיס הבקשה עומדת הטענה שהתובע, תושב הרשות הפלסטינית, הועסק אצלו, והנתבע שילם לו את כל זכויותיו בהתאם להוראות מנהל התשלומים. נטען שהנתבע נאלץ להתגונן בתביעה שאין בה שחר, באמצעות ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, כך שהגנתו ממומנת מכספי ציבור. הנתבע מבקש אפוא שבית הדין יורה לתובע להפקיד ערובה לכיסוי הוצאותיו המשפטיות.

2.התובע בתגובתו מתנגד לבקשה וטוען כי תביעתו נוגעת למימוש זכויות סוציאליות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע וסיומה. לפי הטענה, הציג ראשית ראיה לתביעתו, בעוד שהנתבע לא הצביע על נזק העלול להיגרם לו מניהול ההליך המשפטי.

דיון והכרעה

3.עד לאחרונה לא עוגן בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 ("התקנות") הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות. במצב דברים זה נקבע בפסיקה כי במקרים המתאימים ניתן לאמץ את הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שעניינה חיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, אם תדחה תביעתו (דב"ע נד/189- 9 דניאל סוסנוביק – מנחם מאור, מיום 22.8.1994; דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

4.בחודש אוגוסט 2016 תוקנו התקנות (ק"ת תשע"ו מס' 7697 מיום 2/8/16 עמ' 1714), והוספה תקנה 117א, שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות", וזו לשונה:

"(א)שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב)היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג)הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה".

5.תקנה 117א לתקנות נכנסה לתוקפה ביום 2/9/16, ותכליתה למנוע נקיטת הליכי סרק על ידי עובדים תושבי הרשות הפלסטינית, ולמנוע ניצול לרעה של ההליך השיפוטי.