סע"ש 35171-07-16

1.לפני בקשת הנתבעים 1 ו-3 (להלן: "המבקשים") לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשים.

2. טענת המבקשים הינה כי התובע הינו תושב ואזרח אריתריאה, מדינה אשר אינה נמנית עם המדינות בעלות האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969 וכי התובע לא הציג ראשית ראיה כנגד המבקשת 1 ואף לא הציג ראשית ראיה להרמת מסך ההתאגדות בין המבקשת 1 למבקש 2 ועל כן, יש להורות לתובע על הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בהתאם לתקנה 117 א (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי התובע לא הראה כי המבקשים יוכלו להיפרע מההוצאות שייגרמו להם עקב תביעתו והתובע אף הצהיר בעדותו המוקדמת כי אין לו חשבון בנק בישראל, אין לו כסף ואין לו נכסים בישראל וכי הוא עוזב את הארץ ביום 9.8.16.

3.התובע התנגד לבקשה ועיקר טענתו הינה כי עובדת היותו תושב זר אין בה די כדי להורות על הטלת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. לטענתו, על מנת שניתן יהא להורות על הפקדת ערובה על המעסיק להוכיח כי התביעה שהוגשה מופרכת על פניה, כי למעסיק יגרם נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה וכי העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של ביה"ד.

התובע הוסיף וטען כי המבקשת 1 דיווחה על העסקתו בין החודשים מרץ 2014 ועד אוקטובר 2015 ומתלושי השכר עולה כי המבקשת 1 לא הפרישה בעבור התובע הפרשות לקרן פנסיה ולקרן פיצויים ואף לא שילמה הפרשות אלה באופן שוטף.

4.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובכתבי הטענות, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

בשים לב לכך שהמבקשת 1 הנפיקה את תלושי השכר של התובע ואף שילמה את השכר בפועל (ראו סעיף 14 לבקשה) הרי שקיימת ראשית ראיה לתביעת התובע כנגד המבקשים.

עוד אוסיף כי בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של עובד זר אין בה כשלעצמה כדי לחייב בהפקדת ערובה.

באשר לסיכויי התביעה, לא שוכנעתי כי התביעה הינה "מופרכת על פניה" וכי ניתן לומר בשלב זה כי מדובר בתביעת סרק אשר סיכוייה קלושים שזהו המבחן אשר נקבע על ידי בית הדין הארצי בפרשת אבו נאסר (ע"ע 1424/02 אבו נאסר – Saint Peter In Gallicantu (פורסם בנבו)).

5.מדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות המוגנות בחוקי המגן כגון: תשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, חגים ופנסיה.