סע"ש 34968-12-12 זיסין נ' עיריית רמלה ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הפנים

1.האם זכאי התובע, שהיה מבקר הפנים של עיריית רמלה, להפרשי שכר עבור תקופה שבה הושעה מעבודתו עקב הליכים משמעתיים? זו היא השאלה שבפנינו.

רקע עובדתי

2.התובע שירת בצה"ל במשך 25 שנים. דרגתו האחרונה הייתה סגן אלוף. ביום 1.5.95, בסמוך לאחר שחרורו, מונה לתפקיד מבקר פנים בעירית רמלה (להלן: העיריה). הוא הועסק בעירייה בחוזה עבודה אישי מיוחד. שכרו נקבע לפי טבלת המשכורת לעובדים בכירים ברשויות המקומיות.

לאחר כמעט 12 שנים שבהן מילא את התפקיד, פנה אליו מנכ"ל העיריה ביום 1.2.07 בדרישה שיתפטר לאלתר, בטענה שקיבל במשך שנה החזר הוצאות רכב על סמך דיווח שקרי. התובע סירב ופנה ביום 4.2.07 למבקר המדינה, בתפקידו כנציב תלונות הציבור, בבקשה שייתן לו צו הגנה. ביום 21.2.07 הוצא צו זמני על ידי מבקר המדינה מכוח סעיף 45ג לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958, שתוקן מאוחר יותר בצו זמני מיום 1.4.07.

3.ביום 11.7.07 זומן התובע לשימוע בפני מועצת העירייה על מנת לבחון את פיטוריו על רקע אי התאמה. הבסיס לזימון היה דו"ח חוקר משמעת שמונה מטעם העירייה לבדוק את עניינו. ברם, עוד בטרם התקיים השימוע, הוציא מבקר המדינה ביום 15.7.07 צו הגנה זמני מתוקן נוסף (נספח ג' לכתב התביעה), שבו נקבע שאין לנקוט כנגדו הליך פיטורים בגין אי התאמה. משכך, הזימון בוטל. נקבע, שההליך שיש לנקוט בו הוא הליך משמעתי בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן גם: "בית הדין למשמעת"), וזאת אם ורק אם לאחר שתובע בלתי תלוי ימצא שיש מקום להעמדה לדין משמעתי (ראו גם החלטת נוספת של המבקר נספח ד' לכתב התביעה).

העירייה עתרה לבג"ץ כנגד החלטת מבקר המדינה ובדרישה להסרת הצו הזמני שמנע ממנה לעשות שימוש בסמכותה לנקוט בהליך פיטורים בגין אי התאמה לפי סעיף 171 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ברם, נוכח הודעת מבקר המדינה מיום 5.2.08 שלא נמצא יסוד לטענת התנכלות כלפי התובע, על רקע מילוי תפקידו כמבקר פנימי או כמי שהתריע על מעשי שחיתות, פקע צו ההגנה הזמני שהוצא ביום 15.7.07, והעתירה נמחקה (בג"ץ 8028/07 עיריית רמלה נ' מבקר המדינה (24.2.08)).

4.ביום 3.3.08 זומן התובע לשימוע נוסף לפני פיטורים בגין אי התאמה לפי סעיף 171 לפקודת העיריות. התובע עתר כנגד כך לבית המשפט לעניינים מינהליים, השימוע עוכב אך בהמשך העתירה נמחקה והעירייה שבה וזימנה את התובע לשימוע. התובע הגיש ביום 21.4.08 לבית דין זה בקשה לצו מניעה כנגד הזימון. בדיון שהתקיים ביום 28.4.08 בפני מותב בראשות כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (בש"א 2070/08 זיסין נ' לביא, ראש עיריית רמלה (28.4.08), להלן גם: "הסכם הפשרה", נספח ט' לכתב התביעה), שכלל בין היתר את ההסכמות הבאות:

"לחיסול סופי, מלא ומוחלט של כל תביעות התובע מהנתבעת, מכל מין וסוג שהוא, ומבלי להודות בכל חבות ובכל טענה, מוסכם על הצדדים כי עניינו של התובע יופנה רק לביה"ד למשמעת לפי חוק הרשויות המקומיות (משמעת) והתובע מוותר על כל טענה בדבר פנייה או פיטורים לפי סעיף 171 א'-ד'.

הדיון בעניינו של התובע במועצת העיר שאמור היה להתקיים ביום 29.4.08, יבוטל.