סע"ש 34913-06-16

לאחר שעיינתי בבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה (להלן: הבקשה), בתגובת התובע ובכתבי הטענות, ומשחלף המועד להגשת תשובה לתגובה, להלן החלטתי:

1. זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתם של בתי הדין לעבודה, הרואים בה זכות ה"נעלה" מזכות יסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם, ניתן ביום 6.7.2003, להלן: הלכת פתחי אבו נאסר). יחד עם זאת, ככל זכות, אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.

2. ביום 2.9.2016 נכנס לתוקפו התיקון לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן: התקנות), שבמסגרתו הותקנה תקנה 116א לתקנות, וכך היא קובעת:

   (א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

   (ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

   (ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה"

   (תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה)

    

3. מאחר שהתובע אינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, הכלל הוא כי יש לחייבו בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו של התובע טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. זאת, בין היתר, לאור הצורך הגובר "להבטיח כי נתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל, שעל דרך הכלל אין להם נכסים בישראל ועשוי להיות קושי לאתרם ולאכוף כלפיהם את פסק הדין, ככל שהתובעים לא יזכו בתביעתם וייפסקו הוצאות לזכות הנתבעים" (דברי ההסבר לתיקון תשע"ו לתקנות, להלן: דברי ההסבר).

4. בענייננו אין מחלוקת, כי תחילה כפרו הנתבעים בתקופת העסקה מוקדמת לחודש 1/2015, ואילו לאחר שאיתר התובע והגיש לתיק בית הדין צילומי המחאות שנמשכו לזכותו על ידי הנתבעת בגין החודשים 9-11/2014, הודיעו הנתבעים כי לאחר בדיקה נוספת שערכו התברר, "כי בנוסף לתקופת עבודתו של התובע בשנת 2015, עבד התובע כ-4 חודשים נוספים בשנת 2014" (הודעת הנתבעים מיום 22.12.2017). הנתבעים טוענים כי בחודשים אלה עבד התובע באופן חלקי בלבד, ולא נקלט כעובד קבוע בנתבעת, אולם טענות אלה מצריכות בירור עובדתי לגופו של עניין, לרבות בשאלת המועדים לתשלום זכויות סוציאליות שונות (דמי הבראה, חלף הפרשות וכיוב').

5. משכך, אני סבורה כי עלה בידי התובע להראות ראשית ראיה להוכחת תביעתו כנגד הנתבעת 1 (המעסיקה), ודין הבקשה להידחות, ככל שהיא נוגעת לנתבעת זו.