סע"ש 34337-06-15

בפניי בקשה מ-13.7.16, שהגישו הנתבעות 1, 3, בה עתרו לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 3(המבקשת 2), להאריך המועד לתצהירים עד לאחר החלטה בבקשה ולחייב המשיב(התובע) לשלם למבקשת 2 הוצאות משפט ושכ"ט בגין ניהול כל ההליכים כנגדה בתיק זה.

מנמקות המבקשות בקשתן באלה: התובע הגיש תביעתו כנגד המבקשות ,בקשר עם תקופת עבודה", בה עבד לטענתו במסעדה ברח' ירמיהו בת"א ,תוך שטען כי המבקשת 2 מאגדת את הנתבעות האחרות ובלא שפרט את עילת התביעה כנגדה, כשכל טענתו כי אינו יודע את שם החברות בהם עבד ורק המילה "ג'פניקה" מוכרת לו. גם בתצהירו לא נטען ולא הוכח ולא צורפה כל ראייה באשר לחבות המבקשת 1 (כך בסעיף 5; ככל הנראה, הכוונה למבקשת 2). מעסיקתו היא המבקשת 1, כפי שצויין בהגנה וכך אף טען בכתב התשובה לתביעתה שכנגד. כפועל יוצא מכך, המבקשת 2 לא היתה מעסיקתו.

"לאור כל האמור ברור שהמבקשת 2 היא זו אשר העסיקה את המשיב"(כך בסעיף 11; שוב, ככל הנראה, הכוונה למבקשת 1).המבקשת 2 מעולם לא העסיקה את התובע ומדובר באישויות משפטיות נפרדות.(ההדגשות הוספו).

לא צורף תצהיר לבקשה, שכן כל עובדותיה עולות מהמצורפים לה (צורפו תצהיר התובע מ-7.6.15; טופסי 106 של התובע במבקשת 1 לשנים 2009-2013).

ביום 26.8.16 הגישו המבקשות בקשה למתן החלטה בבקשתן משלא הוגשה עמדת התובע, הגם שנשלחה אליו בפקס,שקבלתו אושרה ע"י מזכירת ב"כ ומשחלף המועד לה.

ביום 28.8.16 הגיש התובע התנגדותו לבקשה, תוך שעתר לחיוב בהוצאותיו, כדלקמן:

כמדומה אין גבול לעזות המצח והנסיונות להטעות את כב' ביה"ד. המבקשת 2 שקיבלה כדין התביעה לא טרחה להגיש הגנתה/להתייצב לדיון/לשלם ההוצאות שנפסקו כנגדה; יתרה מזו, אף לא טרחה בדיון מ-4.4.16 להעלות טענתה זו, אותה יש להעלות בהזדמנות הראשונה.בתביעתו פירט התובע הסיבות להטלת אחריות על המבקשת 2, עסקינן באשכול חברות(בעלות ושם דומה), לא היתה בידו כל דרך להבדיל ביניהן. לו היתה פונה לח"מ עם קבלת התביעה ומעמידה דברים על דיוקם היה פועל לתיקון כאמור ואין לחייבו בהוצאות.

בתשובת המבקשות מ-28.8.16 נטען כי התובע אינו מתמודד עם טענותיהן בבקשה, לא צרף תצהיר לתגובתו/מסמך לאמת טענותיו/לא פירט עילת התביעה כנגד המבקשת 2, ללמדך שאין כזו.

התובע שכח כי התביעה הוגשה עם בקשה לשמיעת עדות מוקדמת, שנשמעה ב-21.6.15, טרם הגשת הגנה, כך שנגרמו למבקשת (לא צויין: איזו?)הוצאות, בדיון בו עתר ב"כ המבקשות לדחיית התביעה כנגד המבקשת 2. כך גם הוקדש פרק שלם לכך בהגנה.

ברור שהטענה בדבר דחיית התביעה כנגד המבקשת 2 לא נשמעה בפעם הראשונה. עתה, לאחר שהגיש הגנתו לתביעה שכנגד, ברור שיש לדחות התביעה כנגדה.

התובע לא טרח לשלם הוצאות שנפסקו כנגדו(בסע"ש 41449-07-15) ורצ"ב המחאה שנשלחה לב"כ התובע(לאחר קיזוז הסכום בו חוייב), לפקודת התובע, שלא נפרעה עד היום, "ללמדך כי המבקשות שילמו את ההוצאות שנפסקו".

מעניין לראות שבתיק האחר, הוגשה תביעה רק כנגד אחת מהנתבעות, שנוסחה גם היא ע"י ב"כ התובע דנא, שהסכים למוחקה ולקבל הייצוג בתיק דנא, תביעה שנוסחה ע"י עו"ד אחר.