סע"ש 32034-07-15

בפני בית הדין בקשת הנתבעות לסילוק התביעה נגדן על הסף, ולדחיית התביעה כלפי הנתבעת 2.

1. לטענת הנתבעות, התובעת השתיתה תביעתה על הטענה לפיה פוטרה מהעבודה, אולם התובעת מעולם לא פוטרה על ידי הנתבעות, אלא בחרה לעזוב את העבודה מיוזמתה, לאחר שילדה. בנסיבות אלה, נטען כי לא קיימת עילת תביעה כנגד הנתבעות ובית הדין התבקש לסלק את התביעה על הסף או לגופה.

   עוד טענו הנתבעות כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2, בהעדר יריבות שכן בינה לבין התובעת לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק, הנתבעת 1 היא ששילמה את שכרה של התובעת, הוציאה תלוש שכר, הפרישה עבורה כספים, שילמה את הביטוח עבור התובעת כעובדת זרה, סיפקה לתובעת את חומרי הניקיון והביגוד, נתנה לתובעת הנחיות ודאגה להסעתה לעבודה וממנה מדי יום.

2. התובעת התנגדה לסילוק התביעה כנגד הנתבעת 1, שכן לטענתה, הנתבעת 1 היתה מעסיקתה של התובעת ואחראית ישירה לכל המחדלים המפורטים בכתב התביעה. יחד עם זאת, התובעת הסכימה למחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2, ללא צו להוצאות.

3. בהתאם להלכה הפסוקה, מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופו, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א-יפו פ"ד מ (2) 668).

4. בספרו "סדר הדין במשפט העבודה" (הוצאת ניצן מהדורת 2004 פרק 4 עמ 13 ) מתייחס ד"ר יצחק לובוצקי למדיניות בתי הדין לעבודה להשתמש במחיקה על הסף "ביד קמוצה ובמשורה", ומדגיש כי בנוגע לדחייה על הסף: "בעניין זה על בית הדין להזהר שבעתיים, בהתחשב בעובדה כי דחייה על הסף תהיה בדרך כלל בבחינה "מעשה בית דין".

5. טענות הנתבעת 1 אינן מבססות עילה לדחיית התובענה על הסף, שכן על המחלוקת בדבר נסיבות ומועד סיום ההעסקה, להתברר לגופה בבית הדין.

6. בנסיבות אלה, הבקשה לסילוק התביעה על הסף – נדחית.

7. נוכח הסכמת התובעת, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית, ללא צו להוצאות.