סע"ש 31827-05-16

1.בפניי בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיה.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכתבי הטענות, מצאתי לקבל את הבקשה.

3.בתאריך 2.9.16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 בה נקבע כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

4.בהתאם לתקנה האמורה, ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט במידה והמציא ראשית ראייה לתביעתו או הוכיח יכולת פירעון או שמתקיימים טעמים מיוחדים. במקרה זה התובע אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

5.בנסיבות אלו אבחן האם התובע הראה, כי מתקיים בו אחד התנאים האמורים בתקנה.

6.מעיון בתיק ביה"ד עולה, כי התובע לא המציא "ראשית ראיה להוכחת תביעתו". התובע לא צרף לתביעתו או לתגובתו אסמכתא בכתב שיהא בה כדי לתמוך בטענותיו וכל שטען הוא שסיכויי התביעה גבוהים, היא מבוססת על ראיות מוצקות (שלא צורפו כאמור) והבהיר, כי "במסגרת ניהול התיק ובמסגרת הצגת ראיותיו וכל התצהירים מטעמו, לבית הדין הנכבד לא יישאר ספק בדבר הפגיעה בזכויותיו ע"י המבקשת". דא עקא, כאמור לעיל התובע, מטעמיו הוא, נמנע מהצגת ראיותיו באופן שניתן יהיה להתרשם מהן בשלב זה. דווקא הנתבעת היא זו שצירפה לכתב הגנתה תלושי שכר, דוחות נוכחות, תדפיס הפרשות לפנסיה והסכם עבודה מהם ניתן להיווכח, כי התובע קיבל לכאורה פיצויי פיטורים, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, דמי חופשה, דמי חגים והפרשות לפנסיה.

7.לעניין שאלת יכולתה של הנתבעת להיפרע את הוצאותיה מהתובע אם וככל שתידחה תביעתו של התובע יובהר, כי הנטל להוכיח את יכולת הפירעון מוטל על התובע. מעיון בתגובת התובע עולה, כי הוא כלל לא התייחס לכך ואף לא טען, כי התקיימו בעניינו טעמים מיוחדים שיש בהם כדי למנוע את חיובו בהפקדת ערובה.

8.לנוכח הנסיבות שפורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל.