סע"ש 31408-12-12 טיטו נ' אוריאנה אירועים בע"מ ואח'

1.לפנינו תביעה בגין שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה.

2.נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מנהלת אולם אירועים בשם "אוריאנה". נתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוא הבעלים והמנהל של הנתבעת.

התובע עבד בתור רב מלצר/מנהל אירועים באולם החל משנת 2006 עד שנעצר על ידי משטרת ישראל כאשר לאחר מכן הוא הורשע, נגזר דינו וקיבל עונש מאסר.

התובע טען בתביעתו כי הוא עבד ב-44, 45 אירועים בחודש, אשר התקיימו בשעות הצהרים ובערב כאשר נדרשה עבודתו במשמרות כפולות, לעיתים משעה 12:00 ועד חצות, סה"כ עבד התובע כ - 76 שעות בשבוע.

לגרסת התובע, בשנתיים הראשונות לעבודתו הוא השתכר בין 7,000 ל – 7,500 ₪, וזאת בחלקו מהטיפים שקיבל ממזמיני האירועים, ולאחר שהנתבע קיבל 30% מאותם טיפים. בתקופה זו הוצאו לתובע תלושי שכר, אולם השיקים שהומצאו על ידי הנתבעת בגין הסכומים הנקובים בתלושים נמסרו לפורעי שיקים וסכומם הועבר לנתבעים ולא לתובע, כך שהתובע למעשה לא זכה לקבל כל משכרותו בגין עבודתו.

כעבור שנתיים אחוז הטיפים שנשאר בידי התובע ירד ל – 50%, ואף לאחר מכן, בשנתיים האחרונות לעבודתו, קבע הנתבע כי על התובע להעביר לו מהסכומים שהוא קיבל בגין טיפים 20,000 ₪ בפסח ובראש השנה. לגרסת התובע, סכום ההמחאות שניתנו בגין התלושים הפיקטיביים הותרו בידי הנתבע.

התובע שימש כמנהל אירועים אצל הנתבעת ודיווח לרו"ח של הנתבעת, רו"ח יוסי שבו, על שעות העבודה של המלצרים והעובדים למען הכנת תלושי השכר שגם הם היו פיקטיביים.

התובע דרש בתביעתו שכר עבודה לפי שכר מינימום במשק בגין כל תקופת עבודתו, 6 שנים. כמו כן, דרש התובע בפנייתו תשלום בגין שעות נוספות בהתאם לשבוע עבודה בן 76 שעות. התובע אף דרש פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויי הלנת שכר.

התובע טען כי יש אחריות אישית של הנתבע, שהינו בעליה ומנהלה הבלעדי של הנתבעת ועשה בה כבתוך שלו, ולא היתה הפרדה מעשית בין הנתבעת כתאגיד לבינו באופן פרטי.

3.הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו ביקשו לדחות את התביעה כנגד הנתבע, מחוסר עילה, כאשר לדעתם לא קיימת כל הצדקה להרמת המסך של ההתאגדות.

הנתבעים חולקים על תקופת עבודה של התובע, שלדעתם לא היתה רצופה. התובע החל את עבודתו אצל הנתבע ולאחר שהוקמה החברה - הנתבעת עבר התובע לעבוד אצלה, ללא פגיעה ברציפות העבודה.

לגרסת הנתבעים, כבר מתחילת העבודה של התובע אצל הנתבע בחודש יולי 2006, שכרו היה בגובה שכר מינימום בצירוף טיפים שהתקבלו מהלקוחות אשר חולקו בין כל העובדים שעבדו באותו אירוע.

הנתבעים טוענים שתלושי השכר של התובע מהימנים ומציגים את השכר שקיבל שמבוסס על 100 ₪ לכל אירוע שבו עבד.