סע"ש 31272-08-16

1.ביום 12.8.16 הגיש המשיב כתב תביעה כנגד המשיבה, שבה הועסק במשך כשנתיים. בפנינו בקשה לסילוק על הסף של כתב התביעה, ולחלופין להעברתה בשל העדר סמכות מקומית לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

הטענה בדבר העדר עילה, העדר יריבות וחוסר תום לב

2.המבקשת טוענת, שעם סיום עבודת המשיבה אצלה, הוא חתם על "מסמך קבלה וסילוק" שבמסגרתו אישר כי שולמו לידיו מלוא הכספים הנוגעים ליחסי העבודה וכי מלוא תביעותיו וטענותיו כלפי המבקשת מסולקות באופן סופי. אשר על כן, כך לטענתה, דין תביעתו להידחות על הסף, שכן אפילו יסתבר שחלק מטענותיו נכונות, הרי ממילא נוכח קיומו של כתב הסילוק הוא לא יהא זכאי לסעדים המבוקשים על ידו. עוד טוענת המבקשת שהעובדה שהמשיב לא גילה בתביעתו את דבר חתימתו על כתב הסילוק מהווה התנהלות חסרת תום לב המצדיקה כשלעצמה את סילוק התביעה על הסף.

המשיב בתגובתו מודה שחתם של כתב הסילוק, אך מדגיש כי הינו תושב שטחים שאינו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית, כך שממילא לא הבין את שחתם עליו.

3.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. מכתב הסילוק שצורף לבקשה עולה שהתובע נדרש לחתום עליו כתנאי לקבלת רכיבי שכר קוגנטיים, ובהם פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ותשלום בגין פנסיה. על פי ההלכה הפסוקה, במקרה שכזה אין מקום ליתן תוקף לכתב הויתור (ראו: (דב"ע נו/164-3 בן שי נ' מנפאואר (30.9.96); עע 554/09 צבר ברזל נ' שמיר (13.1.11)). כך בדרך כלל, ובוודאי שכך הדבר במצב דברים שבו טוען המשיב טענה עובדתית, שמן הסתם תיבדק נכונותה במהלך ההתדיינות בתובענה לגופה, לפיה הוא כלל אינו קורא וכותב עברית, וכי נדרש (וחתם) על כתב הויתור כדי לקבל סכומי כסף שהיו מגיעים לו, בלי שכלל הבין על מה חתם. ואם לא די בכל האמור על מנת להביא לדחיית הבקשה, נזכיר גם את ההלכה הפסוקה לפיה רק במקרים נדירים מסולקות תביעות על הסף, ולמעט במקרים נדירים ומובהקים שבהם ברור על פני הדברים שלא קיימת עילת תביעה, יש להעדיף בירור תובענה לגופה על פני סילוק על הסף.

הטענה בדבר העדר סמכות מקומית

4.לטענת המבקשת, בית דין זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה, שכן בהינתן שהעבודה בוצעה ביישוב ביתר עילית, הסמכות המקומית לדון בה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. גם דין טענה זו להידחות. אין מחלוקת שמקום העבודה במקרה הזה היה מחוץ לקו הירוק, ומכאן שהעבודה בוצעה מחוץ לתחום השיפוט של בתי הדין לעבודה (ראו: בר"ע 51704-06-15 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' אבו הדיל (27.7.15)). לפיכך, ובהעדר טענה כי בית דין אזורי מסויים קנה סמכות מקומית לדון בתובענה מכוח אחת החלופות האחרות המנויות בתקנה 3 לתקנות,חלה במקרה הזה הוראת תקנה 5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 שלפיה:

"תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי".