סע"ש 31259-04-14

לפניי בקשה מטעם הנתבעת לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 17.6.14 ועיכוב הליכים, ותגובת התובע המתנגד לה.

בתמצית, הנתבעת גורסת כי כלל לא קיבלה לידיה את כתב התביעה, הדרישה להגשת כתב הגנה וכן את בקשותיו השונות של התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה. כל שקיבלה לגרסתה הוא את פסק הדין האמור. בין היתר, טוענת הנתבעת כי ב"כ התובע התנהלה חוסר תום לב משמצוי בטיפולה הליך אחר כנגד הנתבעת שהוגש על ידי אחיו של התובע (סע"ש 31230-04-14) (להלן: "ההליך הנוסף") ועל אף שבו כן מסרה כתבי בית הדין, לא טרחה לעשות כן בהליך זה.

הנתבעת סבורה כי יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק ומהטעם שלא ניתן לה יומה בבית הדין להתגונן מפני התביעה. עוד טענה הנתבעת כי עומדות לה טענות הגנה טובות, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה מהותית, המצדיקות את ביטול פסק הדין ושמיעת הגנתה.

בעיקרי הדברים טוען התובע כי בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה וטענת הנתבעת כי לא קיבלה את כתבי בין הדין הינה סתמית ואין לה על מה לסמוך. לגרסתו, כתב ההגנה בהליך זה "נשכח" ולא הוגש על ידי הנתבעת בשל עומס עבודה חריג אצל ב"כ הנתבעת ואין לה אלא להלין על עצמה. טענה זו סומך התובע על הודעת ב"כ הנתבעת בהליך הנוסף לפיה היא מצויה ב"עומס עבודה רב וחריג".

התובע טוען כי הנתבעת לא הצביעה בהליך זה על טעם המצדיק אי הגשת כתב הגנה במועד ודי בכך לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. לחלופין, מבקש התובע להשית הוצאות על הנתבעת.

לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים בבקשה ובתגובה לה ולנוכח ההלכה הפסוקה, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

כידוע, הלכה היא כי יש ליתן לצד יומו בבית הדין ואין להעדיף את הפרוצדורה על פני המהות. יפים לעניין זה הדברים בהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 1473/00, ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' BLOMBERG - WERKE GMBH, דינים עליון 2000 (6) 358 פיסקה 3(ד) (1.8.2000)), להלן:

"ההליך השיפוטי מבוסס על העקרון כי לשני הצדדים למחלוקת מובטח יומם בבית המשפט להציג את עמדתם וכי זכותו של בעל דין להתגונן ולטעון כנגד תביעה שהוגשה כלפיו היא מעיקרי הצדק הטבעי.

מתן פסק דין בהעדר הגנה הנו הליך דיוני יוצא דופן המביא עמו הכרעה שיפוטית לגופה של תביעה במעמד צד אחד, ובלא שנשמע הצד האחר. ההצדקה לנקיטה בהליך חריג כזה בנויה על ההנחה כי לבעל הדין שכנגד ניתנה מלוא ההזדמנות להתייחס לתביעה שהוגשה נגדו ולהתגונן בפניה, וכי אם לא ראה לנכון למצות את זכותו להתגונן, אין לתת בידו את הכח להכשיל את ההליך הדיוני והוא חשוף, על כן, לקבלת פסק דין נגדו על פי התביעה ובהעדר הגנה. אולם ברי, כי מצב דברים זה מתבסס על ההנחה כי לנתבע ניתנה הזמנה כדין ונמסרו לו כתבי בי-דין כדין וכי בכך ניתנה לו ההזדמנות המלאה להציג את עמדותיו במחלוקת. רק בתנאי זה קמה זכותו של התובע להמשיך את ההליך ואפילו בהעדר הגנה. 

נוכח חריגותו של ההליך השיפוטי בהעדר הגנה, נדרשת הוכחה ברורה וודאית בדבר מסירת הזמנה ומסמכי בי-דין לנתבע, וכל ספק העולה באשר למסירה כאמור מן הראוי שיפעל כנגד תובע המבקש לקבל פסק דין בהעדר הגנה."