סע"ש 31146-12-13 30 ספטמבר 2014

1.התובע תושב יאטה, עבד אצל הנתבעת חברה המעסיקה עובדים בתחום החקלאות מחודש ספטמבר 2006 עד ינואר 2012. בתביעה זו עותר התובע לקבל סך של 67,631 ₪ בגין הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פנסיה, חגים, חופשה שנתית, כלכלה, מענק שנתי, דמי הבראה, שעות קיץ, תוספת אישה וקרן השתלמות.

2.בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי פוטר ללא הודעה מוקדמת וטען שהדיווח שדיווחה הנתבעת לשירות התעסוקה לא משקף את תקופת עבודתו. לטענתו הוא עבד 22 ימים לפחות מידי חודש ושכרו היומי עמד על סך של 165 ₪ ליום עבודה, על כן תבע את הזכויות הסוציאליות לפי 22 ימים בחודש ו-165 ₪ ליום עבודה.

3.הנתבעת טענה שהתובע נטש את עבודתו מבלי למסור לה הודעה מוקדמת וכשהתבקש לשוב אל עבודתו סירב והודיע כי אין בכוונתו להמשיך לעבוד אצל הנתבעת. לטענתה, התובע עבד כעובד עונתי לצורך קטיף שישה ימים בשבוע בין השעות 8:00-14:00 וביום שישי עד השעה 12:00 כאשר ימי העבודה שעבד הם הימים שמופיעים בדיווחים לשירות התעסוקה ובתלושי השכר. שכרו היומי היה בהתאם לשכר המינימום היומי באותה התקופה כך למשל מ-1.7.08 ועד 1.4.11 עמד שכר המינימום על סך של 154 ₪ לכל יום עבודה ומיום 1.4.11 ועד 1.7.11 עמד שכר המינימום על 155.61 ש"ח לכל יום עבודה ומיום 1.7.11 עודכן שכר המינימום ל-164 ₪ ליום עבודה.

4.התובע העיד בפנינו ואישר שהוא התפטר בעצמו ולא פוטר, זאת בניגוד לאמור בכתב התביעה. לטענתו הוא שילם מידי חודש 1,000 ₪ למר מוחמד נואג'עה מנהל העבודה אצל הנתבעת על מנת שיהיה רשום בתלוש השכר שהוא עבד 18 ימים. הוא אישר שבזמן שעבד אצל הנתבעת, עבד במקביל אצל מספר מעסיקים נוספים. כאשר את השכר בגין עבודתו אצל מעסיקים אחרים קיבל ממר מוחמד נואג'עה. כשב"כ הנתבעת הפנה את התובע לריכוז דו"חות הנוכחות של שירות התעסוקה שהתובע צירף לתביעתו מהם עולה שהיו חודשים שתובע עבד פחות מ-18 ימים השיב התובע שזו הסיבה שהוא עזב את העבודה כי הנתבעת לא נתנה לו עבודה ל-18 ימים (ר' עמ' 7, ש' 3 לפרוטוקול מהיום). התובע העיד מטעמו את מר מסלם חליל נואג'עה שאישר שעבד יחד עם התובע אצל מעסיקים נוספים בזמן עבודתם אצל הנתבעת. מעדותו של התובע עולה שלא עבד 22 ימים בחודש והיו חודשים בהם עבד פחות מ-18 ימים.

5.מר מוחמד נואג'עה הכחיש שהפועלים נתנו לו 1,000 ₪ לחודש עבור היתר עבודה אצל הנתבעת, הוא אישר שאת דיווח ימי העבודה היה מקבל ממר מסלם חליל נואג'עה ובסוף כל חודש היה מעביר את זה למנהל הנתבעת, ממנו קיבל את השכר שאותו העביר בעצמו לתובע.

6.הרישומים הנעשים על ידי מדור התשלומים משקפים את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה – עליו הנטל בייחוד לגבי התקופה לפני תיקון 24 לחוק הגנת השכר. תלושי השכר מהווים דרך כלל ראיה לאמיתות תוכנם, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת (דב"ע מח/3-146 יוסף חוג'ירת – שלום גל ואח', פד"ע כ 26).

7.לכתב התביעה צורפו דו"חות הנוכחות ותלושי השכר של התובע, התובע אישר בעדותו שקיבל תשלום עבור הימים שעבד (ר' עמ' 5 ש' 7 לפרוטוקול מהיום). התובע צירף רישומים בכתב יד לגבי ימי עבודה ושעות עבודה, אולם אישר שברישומים הללו רשומים גם הימים והשעות שעבד אצל מעסיקים אחרים (עמ' 6, ש' 17-21 לפרוטוקול מהיום). התובע לא הוכיח שהרישומים בתלוש השכר ובמדור התשלומים לא שיקפו את ימי העבודה ואת השכר שקיבל, לאור זאת אנו קובעים שהרישומים של מדור התשלומים משקפים נאמנה את ימי העבודה של התובע ואנו קובעים שתלושי השכר שצורפו משקפים נאמנה את השכר שקיבל התובע. התובע עבד בשנת 2006 41 ימים. בשנת 2007 עבד 174 ימים, בשנת 2008 עבד 155 ימים, בשנת 2009 עבד 134 ימים, בשנת 2010 עבד 150 ימים ובשנת 2011 עבד 147 ימים. בשנה האחרונה לעבודתו שכרו הממוצע עמד על סך של 1,921 ₪ לחודש וממוצע הימים שעבד בחודש עמד על 12.25 ימים כך שהיקף משרתו של התובע הוא 56% משרה.

8.אנו דוחים את תביעת התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. התובע אישר שהוא התפטר על כן הוא לא זכאי לפיצויי פיטורים, עם זאת, התובע קיבל סך של 7,477 ₪ על חשבון פיצויי הפיטורים מהסכום שהופרש לשירות התעסוקה.

9.אנו דוחים את תביעת התובע לחופשה שנתית, לפנסיה, לשעות קיץ ולתוספת אישה, התובע זנח רכיבים אלו בסיכומיו, לתובע הופרשו מידי חודש תשלום עבור פנסיה וחופשה שנתית על פי השכר שקיבל ועל פי ימי העבודה ישירות לשירות התעסוקה כפי שמופיע בתלושי השכר, ובאשר לתוספת אישה- ממילא לא הפנה התובע למקור המקנה לו זכות זו.