סע"ש 30415-08-13

לפניי בקשת המבקשים (הנתבעים) לתיקון כתב ההגנה (להלן: הבקשה).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בטיוטת כתב ההגנה המתוקן מצאתי כי יש להיעתר לבקשה, מהנימוקים שיפורטו להלן.

כידוע, סמכותו של לבית הדין להתיר תיקון כתבי טענות רחבה מזו של בית המשפט וזאת נוכח השוני בין תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לבין תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991.

כמו כן, ההלכה היא כי בבוא בית הדין להחליט בבקשה לתיקון כתבי טענות "ניצבות שתי שאלות נפרדות זו מזו לשיקול דעתו של בית הדין. הראשונה, האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון. השניה, האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה היא מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר".

במקרה שלפני מצאתי כי הנוסח המתוקן מעמיד את הפלוגתאות האמיתיות שבין הצדדים לדיון וכי אם יותר התיקון לא ייגרם למשיבה (התובעת) נזק שאינו בר פיצוי כספי, ואסביר.

1. לעניין טענת המשיבה בדבר הטענות שהוספו בטיוטת כתב ההגנה המתוקן – לטעמי הטענות הנוספות לא יגרמו למשיבה עוול שאינו בר פיצוי כספי. טענת ההתיישנות שנטענה בסעיף 13 לכתב ההגנה המתוקן היא טענה כללית שאין בה כדי להשפיע על הסעדים שנתבעו בכתב התביעה מן הטעם שאותם סעדים נתבעו במסגרת תקופת ההתיישנות ולא חרגו ממנה; הטענות בנוגע להיעדר אחריות מצד המבקש 2 אינן טענות חדשות ונטענו אף בכתב ההגנה המקורי אם כי בתמצית (סעיפים 8 ו-34 – 40); הטענה בנוגע לכך שהמשיבה הייתה אחראית על חברת ת.ג. דיסקרט במהלך כל תקופת עבודה אינה סותרת טענות שנטענו בכתב ההגנה המקורי אין מניעה לאפשרן; טענות נוספות של המבקשים, אשר לטענת המשיבה נדחו בהליכים קודמים, הן טענות שהמשיבה תוכל להפריכן במסגרת תצהירי העדות הראשית. בנסיבות אלה אין עילה שלא להתיר את תיקון כתב ההגנה.

    

   עם זאת, אציין כי הלשון המשתלחת כלפי הבורר ופסק דינו בכתב ההגנה המתוקן אינה ראויה והמבקשים יצטרכו לתקן את הסעיפים הרלוונטיים ולהעלות טענותיהם בעניינים אלו בלשון ראויה, ככל שלדעתם טענות אלה רלוונטיות לענייננו.