סע"ש 30297-06-14

לפנינו בקשה לסילוק על הסף של התביעה כנגד הנתבע 5 בתביעה העיקרית, משרד החינוך.

לטענת המבקש, כתב התביעה אינו מגלה עילה שבתחום סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה כנגדו, היות ומשרד החינוך מעולם לא העסיק את התובע ולא נתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים אף לשיטת התובע. לכל היותר מדובר בעילות מתחום המשפט המנהלי, שעניינן פיקוח ותקצוב משרד החינוך על מוסדות חינוך בלתי מוכרים.

המשיב 1 (להלן – המשיב), מתנגד לבקשה וטוען כי ישנה סמכות עניינית של בית הדין לעבודה לדון בעילות כנגד משרד החינוך, מכוח פקודת הנזיקין בעילות של גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה. כמו כן לטענת המשיב, הוא התובע בהליך העיקרי, יש להשאיר את משרד החינוך כצד להליך מכוחה של תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדר דין), תשנ"ב-1991, המאפשרת לבית הדין לצרף צד להליך אם הוא דרוש למען ההכרעה בדיון.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובהלכה הפסוקה, מצאנו כי דין הבקשה להתקבל ויש למחוק את התביעה כנגד משרד החינוך.

ההלכה הפסוקה לעניין סילוק תביעות על הסף בבית הדין לעבודה מורה כי סעד זה יינתן במשורה ובמקרים בהם מתקיימות נסיבות חריגות המצביעות על כך שגם אם יוכיח התובע את תביעתו – לא יזכה בסעד המבוקש (ר' למשל בר"ע 14620-11-14 ישראל ראול זינגר - כרמל שאמה הכהן (27.11.2014)). במקרה דנן מצאנו כי כתב התביעה אכן אינו מגלה עילה שבדיני עבודה כנגד משרד החינוך, ודאי לא לחיובו הכספי בגין הזכויות שלכאורה לא שולמו למשיב, ומשכך יש למחוק את התביעה על הסף.

אכן צודק המשיב, תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה מאפשרת לבית הדין לצרף כל צד להליך שהינו דרוש לשם הכרעה צודקת ויעילה במחלוקת שלפניו, אולם לא כך בענייננו. משרד החינוך צורף להליך זה על ידי התובע משום היותו הרגולאטור ובעל סמכויות הפיקוח על המשיבה 2. כך טוען המשיב בכתב התביעה, כי יש לחייב את משרד החינוך בתשלום זכויותיו מפני שידע כל העת על הפרת חוקי העבודה על ידי המשיבה 2 אולם הוא המשיך והעביר אליה כספים. טענה זו אין בידינו לקבל. משלא הוכח ואף לא נטען כי התקיימו יחסי עבודה בין משרד החינוך למשיב, אין מקום לקבל תביעה כספית כנגד משרד החינוך. גם אם יוכיח המשיב את כל טענותיו בתביעה, לרבות טענותיו ביחס למשרד החינוך, הרי שאין כל מקור נורמטיבי אשר מכוחו תחול על משרד החינוך החובה לשלם לתובע את זכויותיו שלא שולמו לו לכאורה.

יתרה מזאת, מעיון מדוקדק בטענות המשיב עולה כי ככל שיש לו עילה כנגד משרד החינוך – מדובר בעילה מתחום דיני המשפט המנהלי, כשבית הדין לדיני העבודה אינו הערכאה המוסמכת לכך.

בשולי הדברים יצוין כי טענותיו של המשיב בתגובתו לבקשה, לעניין עילות ישירות כנגד משרד החינוך של הפרת חובה חקוקה וגרם הפרת חוזה, לא נטענו בכתב התביעה כך שבכל מקרה אין כל עילה בכתב התביעה המצדיקה להשאיר את משרד החינוך כצד, וגם אם התביעה תוכח במלואה כנגד מי מהנתבעים האחרים – לא יהיה בכך כדי לפסוק כל סכום שהוא כנגד משרד החינוך אלא כנגד המעסיק.

סוף דבר : התביעה כנגד משרד החינוך - הנתבע 5 בהליך העיקרי - נמחקת.