סע"ש 29546-09-16 מנשרוב נ' ארוס

1.התובע עבד אצל הנתבע שהפעיל "פיצרייה" באשדוד מחודש אוגוסט 2014 ועד דצמבר 2015. בזמן עבודתו היה התובע חייל בשירות סדיר. התובע עתר בתביעתו לקבל סך של למעלה מ – 120,000 ₪. בדיון המקדמי בפני סגן הנשיאה (כתוארו אז) השופט סופר מחק התובע את תביעתו בגין אי הפרשה לפנסיה חובה ובגין אובדן זכויות פנסיוניות (מאחר שלא היה זכאי לזכויות אלו מחמת גילו).

התובע עותר לתשלום שכר עבודה לחודשים נובמבר ודצמבר 2015, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, דמי חגים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש והחזר הלוואה שהלווה לנתבע. התובע תובע את זכויותיו מחודש יוני 2014 מאחר שבחודשים יוני ויולי 2014 הועסק באותה פיצרייה אצל מעסיק אחר.

2.הנתבע טען שהתובע זכאי לזכויות רק מחודש אוגוסט 2014. היקף משרתו היה מצומצם ולטענתו התובע הוא זה שעזב את העבודה מאחר שעבר לעבוד בתחנת דלק כעבודה מועדפת. הנתבע אישר שלא שילם את שכר חודש נובמבר 2015 בהסכמה עם התובע מאחר שנקלע למצוקה כספית ותזרימית, מה גם שהתובע נטל בהסכמת הנתבע עשרים מגשי פיצות לשני אירועים בשווי כולל של 1,200 ₪ שיש לקזז מהשכר לו זכאי התובע. באשר להלוואה טען הנתבע כי מדובר בהלוואה חברית ואין סמכות עניינית לבית הדין לדון בעניין זה.

3.שמענו את הצדדים וכן עד מטעם התובע ולהלן הכרעתנו בנוגע לרכיבי התביעה:

א.שכר עבודה חודשים נובמבר- דצמבר 2015 . הנתבע אישר שמחודש אוקטובר 2015 ועד לסיום העבודה בתחילת חודש דצמבר, עבד התובע במשרה מלאה, שישה ימים בשבוע במשכורת חודשית של 5,800 ₪ (215 ₪ ליום עבודה). על כן התובע זכאי לסך של 5,800 ₪ עבור חודש נובמבר 2015 אשר לחודש דצמבר 2015, התובע טען שעבד עד 20.12.15, הנתבע יטען שהתובע סיים את העבודה בתחילת חודש דצמבר 2015 כדי לעבוד בתחנת דלק. הנטל להוכיח את תקופת העבודה חל על המעסיק. הנתבע העיד שדוחות הנוכחות נמחקו מאחר שהיו על גבי ניירות טרמיים. בנסיבות אלה אנו מקבלים את טענת התובע לגבי תקופת עבודתו וקובעים שהוא זכאי לשכר עבור חודש דצמבר 2015 בסך של 3,867 ₪ (5800*2/3) לא מצאנו מקום לחייב את הנתבע בפיצויי הלנת שכר מלאים. התרשמנו שהתובע הסכים לקזז ממשכורתו את שווי הזמנות 20 מגשי הפיצות וכן שהייתה הסכמה בין הצדדים כי הסכום ישולם כאשר מצבו של הנתבע ישתפר. עם זאת, מדובר בשכר עבודה על כן אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר בשיעור של 2,000 ₪ בגין שכר נובמבר ודצמבר 2015.

ב.פדיון חופשה: התובע זכאי עבור שנת 2014 ל 7.5 ימי חופשה בתעריף של 170 ₪ ליום בהתאם להיקף משרתו ועבור שנת 2015 ל – 12 ימי חופשה, כאשר שמונה מהם בתעריף של 170 ₪ בהתאם להיקף משרתו וארבעה ימים בהיקף של 215 ₪, כך שהתובע זכאי בסך הכל ל – 3,495 ₪ עבור חופשה (1,275 ₪ עבור 2014, ו – 2,220 ₪ עבור שנת 2015).

ג.דמי הבראה: על פי הנתונים שהוצגו לנו מתלושי השכר שצירף התובע, היקף משרתו עמד על 68% (עבד כ 127.6 שעות בחודש) ועל כן התובע זכאי עבור השנה הראשונה לחמישה ימי הבראה ועבור השנה השנייה שלושה ימים וחצי, כך שהוא זכאי לדמי הבראה בסך של 2,204 ₪ (68% * 378 * 8.5).

ד.דמי חגים: בשנת 2014 התובע זכאי לארבעה ימי חג (2 ימי ראש השנה ו – 2 ימי סוכות, יום כיפור היה יום שבת). סה"כ 680 ₪ (4 * 170). בשנת 2015 התובע זכאי ל – 7 ימי חג (חג שבועות, יום עצמאות, שני ימי חג ראש השנה, שני ימי חג סוכות ויום כיפור, פסח היה ביום שבת). מתוכם יומיים לפי תעריף של 170 ₪ ליום ו – 5 ימים לפי תעריף של 215 ₪. סה"כ זכאי התובע ל – 2,095 ₪ ( 680+340+1075).

ה.נסיבות סיום העבודה: מהראיות ששמענו עלה כי בין הצדדים הייתה מערכת יחסים חברית, כאשר הנתבע ראה בתובע כאיש סודו ואיש אמונו במקום העבודה. הנתבע נקלע לקשיים כספים במהלך ספטמבר – אוקטובר 2015 וניסה למכור את עסקו. התרשמנו שהתובע ידע על כוונותיו ועל קשיו הכלכליים ואף העניק לו הלוואה אליה נתייחס בהמשך. זאת ועוד, התובע שהיה לקראת סיום שחרורו התכוון לעזוב את מקום העבודה כדי לעבוד בתחנת דלק ב"עבודה מועדפת" אולם כאמור התובע המשיך לעבוד עד שהנתבע מכר את העסק לצד שלישי. בנסיבות אלה גם אם התובע היה מודע לעניין מכירת העסק והתכוון ממילא לעבור לעבוד בעבודה אחרת, אנו קובעים שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים ואף להודעה מוקדמת. לצורך חישוב פיצויי הפיטורים יש לחשב גם את החודשים אשר התובע עבד באותו מקום עבודה אצל מעסיק קודם, דהיינו מחודש יוני 2014. שכרו הממוצע של התובע בכל חודשי עבודתו על בסיס תלושי השכר שהוצגו לנו עמד על סך של 3,478.4 ₪. כך שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 5,507.48 ₪ (3478.4 * 19 חודשים) ודמי הודעה מוקדמת בסך של 5,800 ₪. התובע בתביעתו תבע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בסיכומיו זנח טענה זו וממילא גם לטענתו עבודתו הופסקה לאור מכירת העסק ועל כן לא מצאנו שהתובע זכאי לפיצוי מעבר לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בתביעתו תבע התובע גם פיצוי בשל עוגמת נפש אך זנח רכיב זה בסיכומיו וממילא לא מצאנו שהוא זכאי לפיצוי זה. אין מקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויים לאור המחלוקת הכנה בנוגע לסיום יחסי העבודה.