סע"ש 29158-04-15

1.בפני בקשת המבקשת (הנתבעת) לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

רקע וטענות הצדדים

2.המשיב (התובע), הועסק אצל הנתבעת, חברה העוסקת בתחום שרותי שאיבה והובלת בטון, כנהג משאית, החל מחודש מאי 2005 ועד חודש מרץ 2008, עת פוטר.

3.לטענת התובע, עבד כל התקופה בממוצע כ- 330 שעות חודשיות ולא שולמה לו עבורן תמורה בגין עבודה בשעות נוספות. שכרו עמד בקירוב על 10,000 ₪ ברוטו אך לא קיבל תלושי שכר. לבסוף, טוען שפוטר ללא הליך שימוע וללא מתן הודעה מוקדמת כמתחייב בדין.

בהתאם, הגיש התובע תביעתו על סך כולל של 580,879 ₪.

4.הנתבעת טוענת כי התובע הועסק בשורותיה מיום 10.11.05 ועד 31.5.06, אז הודיע על רצונו להפסיק עבודתו והגיש מכתב התפטרות. לאחר זמן, החל לעבוד עבור הנתבעת תקופה נוספת מחודש מרץ 2007 ועד חודש מרץ 2008.

לגישת הנתבעת, גם בתקופה השנייה התובע עזב את העבודה מרצונו, בין בשל מצב רפואי ובין מסיבות אחרות. עוד מציינת הנתבעת שהתובע לא עבד במסגרת השעות לה הוא טוען, וכאשר עבד שעות נוספות שולמה לו התמורה המלאה עבורן, מה שבא לידי ביטוי בתלוש השכר שקיבל מדי חודש בחודשו.

עיקרי טענות הצדדים לעניין בקשת הסילוק על הסף

5.לגישת הנתבעת, גם התובע טוען בכתב התביעה שהוא פוטר מעבודתו בחודש מרץ 2008 ואילו הגיש את תביעתו ביום 19.4.15, כלומר לאחר חלוף 7 שנים, תקופת ההתיישנות.

6.התובע טוען כי על פי חוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה וכי עמד בפרק זמן זה, היות שמעביד המבקש לפטר עובד שעובד בשורותיו מעל לשנה חייב לתת לו הודעה מוקדמת בת חודש ימים. לפיכך, יחסי עובד ומעביד הסתיימו 30 ימים לאחר שהבין התובע כי פוטר, משמש סוף חודש אפריל 2008.

העובדה כי בתקופת ההודעה המוקדמת הנתבעת ויתרה על עבודתו ולא מרצונו, ואין זה משנה דבר שכן נקבע לא אחת כי תקופת ההודעה המוקדמת הינה תקופת עבודה לכל דבר ועניין. בנוסף, אי תשלום בגין שעות נוספות מהווה עבירה נמשכת ועל כן כל יום שלא משלמים לעובד מהווה עבירה בפני עצמה.