סע"ש 28118-01-1523 ראוף אלגילאווי נגד מסיעי שדרות-כהן ובניו בע"מ

1.לפני בקשה לפטור את התובע מתשלום האגרה.

2.תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח- 2008 קובעת כי בית הדין יפטור תובע מתשלום אגרה אם יוכיח התובע כי הוא מחוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה וכי ההליך בו נקט מגלה עילה.

3.לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק ובנספחים שצורפו לבקשה, לא שוכנעתי כי יש לפטור את התובע מתשלום האגרה.

4.התובע לא פעל בהתאם להחלטת בית הדין מיום 14.1.15 ולא הגיש הודעה ביחס למועד בו התחיל לעבוד לאחר סיום העבודה בנתבעת ולא צירף את תלושי השכר ביחס לאותה תקופה.

זאת ועוד, חרף הודעת התובע כי צירף אישור בדבר "היעדר חסכונות", עיון בדף החשבון שהציג מעלה כי התובע מפריש מדי חודש סך של 100 ש"ח בה"ק לפקדון.

5.אוסיף ואציין כי על התובע לשלם אגרה רק בגין שלושה מרכיבי התביעה (פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, פיצויי פיטורין ופיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה) כאשר סכום האגרה העיקרי הינו ביחס לרכיב הפיצוי בגין אי תשלום דמי אבטלה.

בשלב זה, בית הדין אינו בוחן את התביעה לעומקה ואינו קובע מסמרות לעניין סיכוייה, אך השאלה בדבר מידת ביסוסה של התביעה, ולו לכאורה, רלוונטית לבקשה לפטור מאגרה.

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי התביעה לתשלום פיצוי בגין תשלום דמי אבטלה לתקופה של 12 חודשים למפרע (בסך 64,740 ש"ח) מגלה עילה לכאורה שכן, כאמור לעיל, התובע נמנע מלפרט לבית הדין כפי שהתבקש מתי החל לעבוד בפועל לאחר סיום העבודה בנתבעת.

יתירה מכך, בתצהיר אשר הגיש התובע ביום 30.12.14 הצהיר התובע "לפני חודש וחצי נפגעתי במהלך עבודתי" וכי הוא מקבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, התרשמותי היא כי על פניו, לא ברורה טענת התובע שלפיה זכאי היה לתשלום דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי בתקופה האמורה.

6.עוד אוסיף כי התביעה לפיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה אינה נמנית על הזכויות הקוגנטיות במסגרת חוקי המגן.