סע"ש 28083-04-13

זוהי החלטה בבקשה לסילוק על הסף של התביעה כנגד המבקשת 2 (להלן – "המבקשת").

יוער כי בקשה בעניין זה הוגשה בעבר על ידי המבקשות ונדחתה בהחלטה מיום 11/07/14. הבקשה דנן הוגשה לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן על ידי המשיבה.

לטענת המבקשות, גם כתב התביעה המתוקן אינו מגלה עילה כנגד המבקשת, משלא התקיימו יחסי עבודה בין המבקשת לבין המשיבה. גם אם תוכיח המשיבה את טענותיה, הרי שאין בכך בכדי ליצור יחסי עבודה או חבות כלשהי של המבקשת ומשכך אין יריבות בין המבקשת למשיבה. כל הפעולות המיוחסות למבקשת נעשו במסגרת תפקודה כאורגן במבקשת 1, ואין טענה להרמת מסך בכתב התביעה המתוקן.

המשיבה, בתגובתה, מבקשת לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: בית הדין כבר דחה את הבקשה בעבר, בהתאם להלכה הפסוקה של הימנעות ממחיקת תביעות על הסף ואילו כעת מדובר בבקשה ממוחזרת, זהה לקודמתהשכל מטרתה ליצור סחבת ודחייה של ההליך. עוד טוענת המשיבה כי נודע לה שאולם התצוגה בו עבדה עומד להיסגר, דבר המעלה חשש שלא יהיה לה ממי להיפרע באם תזכה בתביעתה. המשיבה אף הציעה כי במקום התביעה האישית תסתפק בהצהרה מטעם המבקשת או גורם אחר בר פרעון, שישולם לה הסכום שייפסק בהליך ככל שהמבקשת 1 לא תוכל לעשות כן. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי קמה עילת תביעה כנגד המבקשת מכוח הוראות חוק עבודת נשים וכן סעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. כמו כן טוענת המשיבה כי העילות של הפרת חוזה, התנהלות חסרת תום לב וגרם הפרת הסכם, מקימות גם הן אחריות אישית של המבקשת, אשר פיטרה באופן אישי את המשיבה, בחוסר תום לב וניגוד לתקנת הציבור. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת בפעולותיה, הפרה חובה חקוקה הקבועה בחיקוקים לעיל, ואין לאפשר לה להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות בעשותה כן.

לאחר עיון בכתב התביעה המתוקן, בטענות הצדדים ובהלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, כפי שיובהר להלן.

כאמור וכידוע, ההלכה הפסוקה היא כי סעד של סילוק על הסף יינתן במשורה ובמקרים קיצוניים של נסיבות חריגות בהן גם אם יצליח התובע להוכיח את תביעתו, לא יזכה בסעד המבוקש (ר' למשל בר"ע 14620-11-14 ישראל ראול זינגר - כרמל שאמה הכהן (27.11.2014); בר"ע 15281-09-14 פורסייל בע"מ - רועי בובליל (05.10.2014)).

בענייננו כתב התביעה המתוקן אינו מעלה טענה של הרמת מסך כנגד המבקשת, אלא שנטען לאחריות אישית של המבקשת (מבלי לפגוע בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת), בעילות של אחריות מכוח חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וכן בעילות של גרם הפרת חוזה, הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה וחוסר תום לב. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה שגם אם תצליח המשיבה להוכיח את טענותיה, לא תזכה בסעד המבוקש, שהרי גם אם הנטל להוכחת אחריות אישית מכוח העילות שנמנו על ידי המשיבה, כבד הוא, הרי שאם תעמוד בו במסגרת הליך הוכחות – תזכה בסעד המבוקש על ידה מאת המבקשת.

יחד עם זאת, יוער כי בהליך האזרחי דנן אין אפשרות להקים אחריות אישית למבקשת מכוח הסעיפים הרלוונטיים בחוק עבודת נשים ובחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אשר הינם סעיפים המייחסים אחריות פלילית לנושאי משרה בתאגיד אשר אינה מקימה אחריות אישית הניתנת לתביעה בהליך אזרחי, כאמור בע"ע 627/06 אורלי מורי – מ.ד.פ ילו בע"מ (16.03.2008): "דין טענות העובדת בדבר אחריות וחבות אישית של מר בונס וגב' מלמד –להידחות. סעיף 16 לחוק שוויון ההזדמנויות אינו רלוונטי בענייננו הואיל והוא עוסק באחריות פלילית על הפרות חוק שוויון ההזדמנויות ולא בחבות אזרחית. בנוסף לכך, מר בונס וגב' מלמד פעלו כבעלי תפקידים ואורגנים בחברה אשר היא היתה המעבידה של העובדת, ואין מקום להטיל עליהם אחריות אישית בגין ההפרות". (פס' 59 לפסק דינה של כב' השופטת, כתוארה אז, ורדה וירט-ליבנה).

אף על פי כן נותרו למשיבה מספר עילות כנגד המבקשת, שאם תצליח לעמוד בנטל להוכיחן כאמור, תזכה בסעד המבוקש. בית הדין הארצי התייחס לאחרונה להטלת אחריות אישית בגין גרם הפרת חוזה: "גם בנוגע לאחריותו האישית של המבקש 3 כמנכ"ל - הועלו טענות, לרבות בנוגע לגרם הפרת חוזה; גם אם הטלת אחריות כזו אינה שגרתית - לא שוכנעתי כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי כי יש לשמוע ראיות בקשר לכך טרם מתן הכרעה, וזאת במסגרת בית הדין לעבודה..." (בר"ע 34971-09-14 טלרד נטוורקס בע"מ – אורי יוסקוביץ (3.10.2014), פס' 6 לפסק דינה של כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה).