סע"ש 27683-10-15

בית הדין עיין בבקשת הנתבעת לחייב את התובע להפקיד ערובה להוצאותיה ובתגובת הנתבע לבקשה, ומחליט לדחות את הבקשה ולחייב את הנתבעת בהוצאותיה. להלן נימוקי ההחלטה:

1. בית הדין סבור כי תביעת התובע נתמכת ב"ראשית ראיה" מטעמו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה בהתאם לתקנה 117א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

2. בית הדין סבור כי המעטפות שצירף התובע לכתב התביעה הן בגדר ראשית ראיה להוכחת גרסת התובע בפלוגתה העיקרית שעניינה האם התובע כלל הועסק על ידי הנתבעת.

3. בית הדין ער לטענות הנתבעת בעניין הערך ההוכחתי של מעטפות אלה כראיה להעסקת התובע על ידי הנתבעת, כמפורט בתגובתה. ואולם, בשלב שבו בית הדין בוחן בקשה לחייב תובע בהפקדת ערובה, בית הדין אינו קובע מהי המשמעות של הראיה ואינו מכריע לגבי ערכה ההוכחתי. הכרעה וקביעה אלו נעשות בפסק הדין על רקע מכלול הראיות והעדויות בהליך. בשלב זה, ועל רקע מעמדה הרם של זכות הגישה לערכאות, יש לפרש את הדרישה ל"ראשית ראיה" כך שדי שקיימת אפשרות סבירה שהראיה שהתובע מציג תתמוך בגרסתו.

4. בית הדין סבור שקיימת אפשרות סבירה שהעובדה שבידי התובע מעטפות של הנתבעת היא הוכחה לכך שהנתבעת הייתה מעורבת בתשלום שכרו.

5. לכך נוסיף כי התובע פירט בדיון המוקדם שמות של אנשים באתר של הנתבעת שהיו מוכרים לו ושהייתה להם מעורבות בהעסקתו. אחד מהם היה אלי מונעי שלטענת התובע היה מאשר את את שעות העבודה של התובע בכרטיס נוכחות. נציג הנתבעת בדיון אישר שהנתבעת העסיקה אדם בשם זה שהיה מנהל האתר.

6. על רקע זה נראה כי קיימת ראשית ראיה לכך שהתובע עבד באתר של הנתבעת. על רקע ההלכות לגבי האפשרות של הטלת אחריות על קבלן ראשי שמנהל אתר עבודה לזכויות של עובדי קבלני משנה שלו, היו בתיק, במועד הגשת הבקשה, ראיות שהן בגדר "ראשית ראיה" לביסוס טענת התובע שהוא עבד אצל הנתבעת, ולא היה מקום להגשת הבקשה.

7. הבקשה נדחית. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.