סע"ש 27631-10-15

1.לפניי בקשת המבקשת (הנתבעת) להעברת התיק לבוררות לבית דין רבני בהתאם לסעיף 14 להסכם העבודה שנחתם בינה לבין המשיבה (התובעת) (להלן: ההסכם).

הרקע לבקשה

2.המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה. המשיבה תבעה שכר עבודה עד לסיום תקופת העבודה הקצובה שנקבעה בהסכם, תשלום בונוסים, החזר שכר עבודה שהופחת בחודשים האחרונים לעבודתה, פיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע ובגין עגמת נפש, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, החזר ניכוי בגין אחזקת רכב, הפסד דמי אבטלה. בנוסף, הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב התביעה על מנת שתוכל להוסיף עילה הנוגעת לאי תשלום זכויות סוציאליות.

3.בכתב ההגנה טענה המבקשת כי יש למחוק את התביעה נוכח תניית הבוררות הקבועה בסעיף 14 להסכם, עליו חתמה המשיבה בהתייעצות עם בא כוחה בעבר (בן זוגה). בנוסף, הכחישה המבקשת את טענות המשיבה ואת זכאותה לרכיבי התביעה השונים וטענה כי האחרונה לא מילאה אחר הוראות ההסכם.

טענות הצדדים

4.המבקשת טענה כי הצדדים להליך הסכימו ביניהם בעת חתימת ההסכם להעביר את חילוקי דעות ביניהם לדיון לפני בורר בבית דין רבני בלבד. נטען כי מדובר בתביעה העוסקת בפרשנות הסכם ולא תשלום זכויות קוגנטיות ומשכך אין מניעה להעביר את הדיון בתביעה לבוררות.

5.מנגד טענה המשיבה כי בהסכם נכתב שכל צד "רשאי" להעביר את העניין לבוררות, וזאת בשונה מ"חייב", וכי היא אינה מעניינת בכך. עוד נטען כי אין לחסום את זכותה של המשיבה לקיים דיון בפני כל ערכאה השיפוטית שתבחר בהתאם להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הכרעה

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

6.1סעיף 3 לחוק הבוררות קובע כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים".

6.2כידוע, הלכה היא כי זכויות המוקנות לעובד מכוח משפט המגן אינן ניתנות לוויתור ולכן אין להעבירן להכרעת בורר. ובלשונו של בית הדין בעניין יהלומי מסיקה: