סע"ש 26851-07-15

בפני בקשה לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה בסך של 3,000 ₪ לפחות להבטחת תשלום הוצאות המבקשת (להלן – הבקשה). המשיב מתנגדים לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית

בבקשה נטען, כי מתקיימות במקרה זה הנסיבות המצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. מדובר בתביעה שאינה מגלה עילה והמשיב טען בטעות, כי המבקשת היא מעסיקתו, שעה שהיה עובד קבלן. כתב התביעה בכל הנוגע למשיבה (להלן גם – העירייה) מבולבל ואינו ברור. המבקשת תתקשה להיפרע הוצאותיה שייגרמו עקב ניהול ההליך שכן לשכת ההוצאה לפועל אינה פועלת בתחומי הרשות. המשיב גם לא ציין כתובת מגוריו, מספר הזיהוי שלו אינו מופיע במאגרים ופרטיו נותרו עלומים.

המשיב טען בתגובה, כי הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וניסיון לחסום את דרכו לבית הדין. על המבקשת תוטל אחריות בגין התאונה שכן היא מודה בהתרחשות תאונה באתר בשליטתה. בכוונת המשיב לזמן עובדים שיעידו על עבודתו. עוד נטען, כי מדובר בתביעה לנזק גוף שנגרם באתר באחריות המבקשת. על פי הפסיקה אין לחייב תובע בהפקדת ערובה רק בשל היותו תושב רשות.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .