סע"ש 26290-08-13

התובע עבד בשירות הנתבעת משך כשנתיים והתפטר מעבודתו. בתביעה המונחת לפנינו עתר לחייב את הנתבעת - אשר לאחר הגשת התביעה ניתן צו לפירוקה - לשלם לו רכיבים שונים לרבות פיצויי הלנת שכר, פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל, דמי הבראה, דמי חופשה, פיצויי פיטורים, ופיצוי בגין הפרת חובת תום הלב. כמו-כן, עתר לייחס את חיובי הנתבעת לנתבעים 2 – 4, בעלי מניותיה, מכוח הדוקטרינה של הרמת מסך.

1. להלן יפורטו העובדות העיקריות הצריכות להכרעתנו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:

   • הנתבעת מס' 1, (להלן: "הנתבעת" או "החברה") היא חברה הרשומה בישראל, אשר הפעילה מפעל, במסגרתו, כך ככל הנראה, מכרה שירותי ייצור לחברות הייטק.

   • הנתבעים 2 – 4 היו, בזמנים הרלבנטיים לתביעה, בעלי מניות הנתבעת. הצדדים הסכימו כי הם היו "המנהלים" של הנתבעת, אולם במהלך פרשת ההוכחות התבהרו, במידת מה, התפקידים שמילא כל אחד מהם - כפי שיפורט בגוף פסק הדין.

   • הצדדים הסכימו כי התובע החל את עבודתו בנתבעת ביום 26.06.11, והוא עבד אצלה עד ליום 30.06.13.

     אשר להסכמה זו, נעיר כדלקמן:

     בתלושי השכר שצירף התובע לכתב התביעה, הנתבעת רשומה כמעסיקה רק החל מחודש ינואר 2013, כאשר בתלושים שקדמו לחודש זה המעסיקה שרשומה ככזו היא: "אלג'יטק טכנולוגיות בע"מ.". בחקירתו הנגדית נשאל התובע לפשרם של דברים, וכך השיב: "לא יודע מתי שבאתי ראיתי שאני עובד באל.ג'י, אבל זו חברה שנייה...(תורגם מרוסית – כשקיבלתי את התלוש זה מה שהיה רשום).".

     בחקירתו הנגדית של הנתבע 3 הוא נשאל אשר לקשר שבין הנתבעת לבין אלג'יטק, והשיב כי מדובר בחברה אחות (חברות אחיות).

     בהמשך חקירתו הנגדית, הנתבע 3 לא ידע לספק מידע אשר לנסיבות שינוי שם המעסיק בתלושים, תוך שציין כי הוא לא היה חלק מ"החברה הזו" (אלג'יטק). לצד זאת, הצהיר ב"כ הנתבעים 3 – 4, במהלך דיון ההוכחות, כי למיטב ידיעתו, הנתבע מס' 2 ("אלכס") היה בעל המניות היחיד באלג'יטק.

     התובע לא צירף את אלג'יטק כבעלת דין, הגם שהסעדים שביקש נוגעים גם לתקופה שטרם חודש ינואר 2013. התובע גם לא טען מאומה על יסוד השינוי שנערך בתלושי השכר.

     בסעיף 8 לסיכומיהם טענו הנתבעים, כי היריבות שבין התובע לבין הנתבעת הינה חלקית ונוגעת לתקופה קצרה של 6 חודשים מתוך שנתיים אליהן הוא מתייחס בתביעתו.

     אלא, שבהיעדר נימוקים ממשיים לסטות מהסכמת הצדדים הנובעת מהשוואת כתב התביעה וכתב ההגנה, איננו מוצאים לנכון לעשות כן. על יסוד אותה הסכמה, אנו קובעים כי הנתבעת היא שהעסיקה את התובע בתקופות הרלבנטיות לכתב התביעה.