סע"ש 25452-01-16

1.התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעת ותבע, בין היתר, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשות לפנסיה, זכויות אגב הודעה מוקדמת ואף ביקש כי בית הדין יורה לנתבעת להחזיר לו 40,077 מניות בטענה, כי הנתבעת עשתה עושר ולא במשפט. עילה זו עומדת בבסיס החלטתי זו.

הרקע לבקשה

2.התובע היה אחד מבין ארבעת מקימיה ויזמיה של הנתבעת (ר' סעיף 1 לכתב התביעה; ר' גם סעיף 2.1 לכתב ההגנה). בשנת 2013 החליטו התובע ושותפו להענות להצעת מר תמיר פולג ומר יובל ניב להקים מיזם משותף.

3.סוכם, כך נטען בכתב התביעה, כי "תאריך היעד שנקבע לסיום הפרויקט הוא תחילת חודש ינואר 2014 כאשר לאחריו סוכם כי תמיר ויובל יפעלו לגיוס הכסף בעוד השותפים יתחזקו את האתר הקיים ולאחר סבב הגיוס יעברו השותפים לעבוד בחברה המשותפת שתוקם" (ר' סעיף 6.7 לכתב התביעה).

4.התובע, כך נטען בכתב התביעה, חתם ביום 1.7.2014 על הסכם לרכישה חוזרת של המניות מכוחו זכאית הנתבעת "לקנות מהתובע את מניותיו טרם הבשילו מכח הסכם ההבשלה על פי קריטריונים מסוימים" (ר' סעיף 15.1 לכתב התביעה).

5.בהקשר זה מציין התובע:

"ס' 1 (B) להסכם קובע כי בכל זמן נתון רשאית החברה בהחלטה של 90%, כאשר זכויות התובע לא נשקלות, לקנות ממנו בכפיה את כל המניות שטרם הבשילו במחירן הנקוב שהוא 0.01 ש"ח. סעיף זה הינו מפוקפק לכל הדעות וברור לכל בר דעת כי שימוש בו צריך להיעשות במקרים קציוניים בלבד ובדוואי לא במקרה של פיטורים אשר הופכות את הסעיף למקור לאהגון ליצירת רווח ונישול אדם מנכסיו"

(ר סעיף 15.2 לכתב התביעה).

6.התובע טוען, על קצה המזלג, כי הנתבעת ביקשה להפטר ממנו וכי מבחינה כלכלית פיטוריו היו כדאיים מבחינתה, ועל כן קנתה ממנו 40,077 מניות בעלות שווי של כ 1,000,000 ש"ח בסך של 400 ש"ח (ר' סעיף 15.9 לכתב התביעה).