סע"ש 25406-07-12 רוזנבלום נ' עיריית רמת גן

התובע (להלן גם: "העובד") טוען בתביעתו, כי מגיעים לו מהנתבעת (להלן גם: ""העירייה" או "המעסיק"), סך של מיליון וחצי שקלים בקשר לכוננויות הנוגעות להתראות בקשר לחומרים מסוכנים (להלן גם: "חומ"ס"), תורנויות שביצע במהלך 16 השנים האחרונות לעבודתו בעירייה.

ל"צורכי אגרה" כלשונו, הסתפק התובע בתביעה בסכום של 500,000 ₪ בלבד.

התובע עבד בעירייה כ- 36 שנים, במהלכן מילא תפקידים שונים ומגוונים הקשורים בשיקום שכונות וכמנהל המחלקה לתרבות הדיור. משנת 1981 שימש התובע כמנהל המחלקה לאיכות הסביבה בעירייה (להלן גם: "המחלקה").

לדברי התובע, במהלך שש עשרה (16) השנים האחרונות לעבודתו בעירייה, בעת ששימש כמנהל המחלקה, הוא גם השתתף ב"כוננויות" הנוגעות לחומ"ס (כזכור "חומרים מסוכנים"), תמורתן לא קיבל תגמול ראוי. על כך נסבה תביעתו הנוכחית.

בתביעתו התובע ריכז את הכוננויות שביצע לדבריו, בשבע (7) השנים שקדמו להגשת התביעה, "תרגם" אותן ל"שעות עבודה"; ומכאן שהעירייה צריכה לשלם לו לטענתו לפחות 500,000 ₪, סכום תביעתו הנוכחית.

התובע מסתמך בתביעתו על חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה"), המקנה "תוספת כוננויות" לבעלי תפקידים שונים, שהוא לטעמו אחד מנושאיהם.

העירייה מצידה סבורה, כי הכוננויות אותן ביצע התובע, אינן "כוננויות" במשמעות חוקת העבודה, הן לא פגעו במאומה משגרת חייו ועבודתו של התובע בתפקידו כמנהל המחלקה; וכל מה שעשה בקשר עם כוננויות חומ"ס, לא היה אלא כחלק מובנה של תפקידו הניהולי אותו קיבל על עצמו; ובגינו זכה לתוספות שכר נדיבות. התובע, לדברי העירייה, כלל לא הוסמך כדין לטפל בחומ"ס על פי חוק חומרים מסוכנים תשנ"ג – 1993 (להלן גם: "החוק המסדיר"); ולפיכך ממילא אין הוא יכול ליהנות מ"כוננות" המוענקת רק למי שמוסמך להיות כונן על פי החוק המסדיר.

יתרה מזאת, לטענת העירייה התובע כלל לא טיפל באירוע חומ"ס כ"קו ראשון" של הטיפול; וכונני העירייה לעניין טיפול באירועים כאלו, היו בבחינת "חיפוי וגיבוי" של המשרד להגנת הסביבה, ותו-לא.

אם לא די בכך, לטענת העירייה, שתיקתו של התובע במשך שנים ארוכות; וקבלת תוספות שכר שונות בקשר לתפקידו הניהולי, אומרת דרשני. כלומר, התובע הבין כי תוספת השכר שקיבל, כוללות גם תפקוד הנוגע לאירועים הקשורים בחומ"ס, שהיו לדברי העירייה מעטים ובודדים בלבד.