סע"ש 24661-02-15 טננבוים נ' התאגדות לתרבות גופנית הפועל עפולה

1.הנתבעת הינה עמותה רשומה המפעילה את קבוצת הכדורגל של הפועל עפולה. התובע הינו שחקן כדורגל פעיל אשר שיחק בקבוצת הכדורגל של הנתבעת החל מיום 1.1.11 ועד ליום 13.1.15.

2.התובע הגיש תביעה במסגרתה הוא טוען כי על הנתבעת לשלם לו זכויות הנובעות מסיום יחסי העבודה בינו לבין הנתבעת, ובכלל זה פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות פנסיוניות.

3.במסגרת כתב הגנתה, טוענת הנתבעת כי יש לעכב את הדיון בתביעה ולהעבירה למוסד הבוררות שכן התביעה נסמכת על חוזה העסקתו של התובע כשחקן כדורגל בנתבעת, וכי לפי תקנון היסוד/חוקת ההתאחדות לכדורגל בישראל, סמכותו של בורר ההתאחדות לדון בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין שחק לקבוצה. עוד טוענת הנתבעת כי הסכם ההעסקה של התובע עוסק בכל הזכויות הנכללות בכתב התביעה, וכי בכל מקרה מתנהל הליך בוררות מקביל בשל תביעה שהגיש התובע למוסד לבוררות.

4.בתגובה, טוען התובע כי הסעדים אותם הוא דורש במסגרת התביעה נובעים מחוקי המגן ומהווים זכויות קוגנטיות, וההכרעה לגביהן מסורה לסמכות הבלעדית של בית הדין לעבודה, ולכן יש לדחות את הבקשה.

5.לאחר עיון בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובה, מצאתי כי יש לקבל את עמדתו של התובע. הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובעת כי "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים." בהתייחסו להוראה זו, פסק בית הדין הארצי כדלקמן: "הוראה זו היא העוגן לפסיקת בית הדין הארצי ולפסיקת בית המשפט העליון כי "סכסוך בין עובד ומעביד בדבר זכותו של עובד על פי אחד מחוקי המגן בתחום יחסי העבודה אינו יכול להמסר להכרעת בורר" (בג"צ 760/79 דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ל"ד(3) 820, 824, ע"ע (ארצי) 791/05 כץ ואח' נ' ספיר, ניתן ביום 4.5.2006).

6.בית הדין הארצי לעבודה חזר ופסק כי ככלל, זכויות מכוח משפט העבודה המגן אינן בנות בוררות (ע"ע 163/06 שרה אכשטיין נ' איגוד ערים לכבאות חולון, בת ים, אזור, בע"מ, ניתן ביום 1.7.2008). בע"ע 73/08 יהלומי מסיקה בע"מ נ' עראקי יעל (מיום 14.9.2009), דן בית הדין הארצי לעבודה בערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב-יפו, בה נדחתה בקשת המערערת להעברת הסכסוך בתביעת עובדת החברה לוועדה פריטטית מכוח הסכם קיבוצי, זאת בהסתמך על ההלכה לפיה זכויות המוקנות לעובד מכוח משפט העבודה המגן אינן בנות בוררות, ופסק:

"הלכה פסוקה במשפט העבודה הינה, כי זכויות המוקנות לעובד מכוח חוקי משפט העבודה המגן אינם ניתנים לויתור, ועל כן אינם יכולים לשמש נושא להסכם בין הצדדים. נכון הדבר, גם להכרעה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, וכן לזכויות המוקנות לעובד מכוח הסכם קיבוצי.

על כן, הכרעה בדבר קיומה של זכות שאינה ניתנת לויתור, המוקנית לעובד מכוח חוק או הסכם קיבוצי, או בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד אינה ברת בוררות."

11.בהתייחסותו לזכויות מכוח משפט העבודה המגן מול תוקפן של הוראות חוק הספורט, התשמ"ח-1988, והתקנונים שהותקנו מכוחו, המפנים ל"מוסדות שיפוט פנימיים", פסק בית הדין הארצי בפרשת כץ ואח' נ' ספיר, המוזכרת לעיל, כדלקמן:

"אין חולק על תוקפן המחייב של הוראות החוק והתקנונים שהותקנו מכוחו, אלא שהוראות אלה אינן יכולות לעמוד אל מול זכויות הנתונות לעובד במשפט העבודה המגן כלפי מעסיקו. לא מתקבל על הדעת שזכויות קוגנטיות עליהן לא ניתן להתגבר בהסכמה ואשר לגביהן מסורה סמכות שיפוט ייחודית לבתי הדין לעבודה יתבררו במסגרת של "מוסד לבוררות" פנימי של איגוד ספורט זה או אחר. לא זו בלבד שמוסד השיפוט הפנימי נועד – מעיקרו ומעצם טיבו – לעסוק בסכסוכים מקצועיים הנוגעים לענף ספורט מסויים, אלא שאנשיו אינם שופטים ואין להם כישורים מקצועיים לדון בזכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה שלא לדבר על כלים דיוניים מתאימים לבירור זכויות אלה. בחינת תכליתם של דיני העבודה וחקיקת המגן אל מול תכלית חוק הספורט, מוליכים בבירור למסקנה שהמקום הראוי לדון בזכויות עובדים מתחום המשפט המגן הוא בית הדין לעבודה ולא מוסדות השיפוט של אגודות הספורט. מסקנה זו אין בה כדי לגרוע מתפקידם החשוב של מוסדות השיפוט הפנימיים של אגודות הספורט הממשיכים להיות בעלי סמכות בתחומי פעילות רבים שמעבר למשפט העבודה המגן. לא יכול להיות ספק אפוא שב"התמודדות" בין סמכות השיפוט של בתי הדין לעבודה לבין סמכות השיפוט של מוסדות השיפוט הפנימיים של אגודי השיפוט, ידו של בית הדין לעבודה על העליונה בכל הקשור לבירור תביעות שמקורם במשפט העבודה המגן. זהו לא רק הדין המצוי על פי בחינת תכלית החקיקה וההלכה הפסוקה, אלא זה גם הדין הרצוי."