סע"ש 23925-09-14

זוהי בקשת המבקשת לחייב את המשיב בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיה ככל שתדחה התביעה.

לטענתה של המבקשת המשיב הוא תושב השטחים ולפיכך ככל שתדחה תביעתו תתקשה היא לגבות הוצאותיה. לכך מוסיפה וטוענת כי הנסיון מלמד כי המשיב אינו פורע הוצאות שנפסקות נגדו- הן ביחס להוצאות שנפסקו לו בהליך קודם שהגישכנגדה והן ככל שהדבר נוגע להוצאות שנפסקו בהליך זה. בנסיבות אלה יש מקום לחיובו בערובה להוצאות.

בתגובתו טוען המשיב כי הוא אזרח ישראלי, כי אין למנוע ממנו גישה לערכאות ובמיוחד כאשר מדוברבתביעה לתשלום זכויות סוציאליות בסיסיות. אף שטוען כי אין רלבנטיות לכללים החלים על תושבי השטחים , מפנה הוא גם לפסיקה בענין זה אשר לפיה עבודתם של עובדים תושבי השטחים היא חלק ממארג העבודה בישראל ואין להטיל ערובה להוצאות ביחס אליהם. עוד ציין המשיב כי לא צורף תצהיר לבקשה.

בתשובתה לתגובת המשיב מצינת המבקשת כי המשיב מתעלם מאי תשלום ההוצאות שנפסקו ואף לא מביע כל כוונה לשלמן, כי אף שעל פי הרישומים המשיב הוא תושב ישראל, הרי שבפועל הוא מתגורר מחוץ לישראל (ומגבה טענתה זו בתצהיר) כי לא פרט בכתב התביעה את כתובתו ולא בכדי, וכי רכיבים רבים בתביעה אינם מגלים עילה על פניהם .

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים באתי לכלל הכרעה כדלקמן:

בהתאם לפסיקה, בבוא בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכי סרק תוך חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו תוך פסיקת הוצאות לטובתו.

בית הדין הארצי בפסק הדין בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליניצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח (ניתן ביום 29.8.00), קבע:

"בית-דין זה הקפיד במהלך השנים לנהוג בנושא זה במתינות. ההלכה הפסוקה נותרה בעינה, ולפיה, "...אין זאת דרכו של בית-דין לעבודה לחייב תובע במתן 'ערובה', ועל-ידי כך להכביד על מימוש זכויות", וכי בבוא בית-הדין לשקול האם יש מקום לחייב במתן ערובה "יביא כמובן בחשבון את המיוחד שבמשפט העבודה".

זכות הגישה לערכאות הינה זכות ראשונית ויסודית, ובלעדיה אין קיום לשיטת המשפט, אולם זכות זו אינה מוחלטת לאור תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 המוחלת גם בבית הדין ו אשר נועדה למנוע הגשת תביעות סרק. בבואו להכריע בבקשה להטלת ערובה יתחשב בית הדין בסיכויי ההצלחה בתביעה ויכולת גביית ההוצאות מהתובע. כשהעובד הוא תושב ישראל - ככלל לא תוטל עליו חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU ( 6.7.2003) (להלן- ענין פתחי אבו נסאר)וכן בש"א (ארצי) 101/07 צים חב' השיט הישראלית בע"מ נ' מכלוף חזן, ( 8.3.2007). עוד נקבע בפסיקה, כי כאשר לבעל הדין התובע "היסטוריה" של אי עמידת בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות (וראו בש"א 199/05 אלכסנדר אלקין – חיימובה גולנרה, ניתן ביום 7.3.05, והאסמכתאות שם).

בעעניננו טוענת המבקשת כי המשיב אינו תושב ישראל על אף האמור בתעודת הזהות שלו. לענין זה צרפה תצהיר , בעוד המשיב נמנע הן מצירוף תצהיר בנושא, והן מציון כתובתו בכותרת כתב התביעה , כנדרש על פי הוראות התקנות. אם כן, ישנם תימוכין לכך שאין הוא מתגורר בישראל. לפיכך יופעלו להלן השיקולים אשר נקבעו בפסיקה ביחס לתביעותיהם של תושבי שטחים, ואולם במתינות המתחייבת מן הספק המוטל בקשר לכך.