סע"ש 23857-05-15

בפניי בקשה מטעם הנתבע לסילוק התביעה על הסף.

רקע לבקשה וטענות הצדדים:

ביום 14.03.12 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע בתיק ס"ע 25125-03-12 (להלן - התביעה הראשונה), בתביעה הראשונה ביקש התובע שיפסקו לטובתו שכר עבודה, פיצויי פיטורין, פיצויים בגין אי מסירת תלושי שכר, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות והפרשות לקרן פנסיה, וזאת בהתייחס לתקופת העבודה הנטענת שבין 01.10.92 ל-17.06.11.

הצדדים הגיעו לפשרה אשר ניתן לה תוקף של פסק דין בהחלטתו של כבוד השופט לובוצקי ביום 18.05.14 (להלן – פסק הדין).

ביום 13.5.15, כשנה לאחר מתן פסק הדין בתביעה הראשונה, הגיש התובע את תביעתו שבנדון, בו הוא מבקש פיצויי פיטורין, דמי חופשה, דמי חגים, ימי הבראה, תשלום בגין שעות נוספות ותשלום ימי מחלה וזאת בהתייחס לתקופת העבודה הנטענת שבין 01.06.06 לבין 17.06.11 (להלן – התביעה השנייה).

לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה בהתאם לתקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין) – קיומו של מעשה בית דין.

לטענת התובע אין לדחות את תביעתו היות והעילה המתייחסת לתשלום ימי המחלה, לא נטענה במהלך התביעה הראשונה וכן נוכח העובדה כי הנתבע לא שילם לו את כל הסכומים אשר נפסקו לטובתו בפסק הדין.