סע"ש 23622-02-14 שחר נ' עיריית אור עקיבא

1.הצדדים הודיעו לבית הדין, כי הגיעו ביניהם להסכמה באשר לשיעור הפרש פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע (47,011 ₪), וכן הודיעו, כי הם מסכימים להשאיר את פסיקת הפיצוי בגין העדר השימוע להחלטת בית הדין, על יסוד כתבי הטענות, ומבלי לשמוע הוכחות.

הצדדים לא הבהירו, האם הם מבקשים שפסק-הדין המתייחס לפיצוי בגין העדר שימוע, יהיה פסק דין לפשרה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

2.בע"ע 1258/00 חאכו צפואן נ. מועצה מקומית כפר קמא, נפסק מפי כב' השופטת נילי ארד (כתוארה אז), כי:

"סדרי הטעון והדיון בפני בית הדין האזורי וקיומם כהלכתו, הם מנשמת אפו של ההליך המשפטי. הערכאה הדיונית, מופקדת על שמיעת הראיות, על התרשמות בלי אמצעית מן העדים, בחקירה ראשית ובחקירה נגדית, על קביעת העובדות והסקת המסקנות כתוצאה מן הראיות והעדויות שנשמעו לפניה. יסוד מוסד הוא, שעל בית הדין האזורי ליתן לצדדים המתדיינים לפניו הזדמנות ראויה להשמיע את העדים לפניו ולחקור אותם בחקירה נגדית. התשתית לעשיית הדין מעוגנת בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 ובתקנה 51 בה נקבעו סדרי הטעון והסיכום, כמו גם בפרק י"ד סימן ג' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מדעיקרא, הופקדו בידי הערכאה הדיונית שמיעת הראיות והערכת מהימנות העדויות שניתנו לפניה. בהתאם, הלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי הערכאה הדיונית היא בית הדין הקובע עובדות, וככלל לא יתערב בית משפט שלערעור בהערכתה זו של הערכאה הדיונית, אשר לה היתרת הגדול שהאזינה לדברי העדים והתבוננה אל התנהגותם כאשר עמדו על דוכן העדים.

פשיטא, שאין בית הדין האזורי יכול לעשות לעצמו "קפיצת דרך" -אף לא לשם יעילות הדיון שהיא כלי בלבד,אך לא מטרה בפני עצמה. הערכאה הדיונית אינה יכולה להכריע את הדין לאור כתבי בי-דין שהגישו הצדדים לרבות תצהירים, מבלי ששמעה את העדים ומבלי שהתרשמה מהם באופן ישיר ובלתי אמצעי.

בפסק הדין בענין לובנא אבו ליל (ע"ע 1232/01 לובנא אבו ליל - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 6.5.02) התריע בית דין זה מפני ניהול הדיון כפי שהתנהל בענייננו והורה על החזרת הדיון לבית הדין האזורי. וכך אמרנו שם:

"כלל ראשון ועיקרי הוא, כי יינתן למתדיינים יומם בבית הדין, וכי בירור המחלוקת או הסכסוך המובאים בפני בית הדין ייעשה נכונה, תוך מתן הזדמנות ראויה לצדדים להציג בפני בית הדין את ראיותיהם ולהשמיע את עדותם ואת העדים מטעמם. אלה הם מושכלות ראשונים, אשר טובים ונכוחים הם משכבר הימים. אלה הן זכויות המוקנות לצדדים בדין ויש ליתן להם הזמדנות נאותה למצותן."

אין לנו אלא לחזור ולהטעים עיקרים אלה: ככלל, בתובענה בה נדרשת הכרעתו של בית הדין במחלוקת עובדתית, שומא על בית הדין האזורי להמנע מלפתוח לפני הצדדים "הליך מקוצר" של פסיקה על סמך הכתובים בלבד, בין מיוזמתו ובין מיוזמת הצדדים. לא כן הוא, כאשר המדובר בסוגיה משפטית "נקיה" או בהעדר מחלוקת בכל הנוגע לתשתית העובדתית. או אז, ישקול בית הדין ויחליט אם ניתן להגיע לכלל הכרעה בתובענה בדרך של טעונים בכתב, על סמך העובדות המוסכמות, כפי שנקבעו."

3.לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, על הצדדים להבהיר, האם יש ביניהם מחלוקת עובדתית, בכל הקשור להעדר השימוע, שאם אלה הם פני הדברים, לא יהא מנוס משמיעת הוכחות בתיק, אלא אם כן, הצדדים יסמיכו את בית הדין לפסוק לפשרה על יסוד כתבי הטענות.

ככל שהצדדים מבקשים פסק-דין לדין, ולא פסק-דין לפשרה, והם טוענים, כי התשתית העובדתית בכל הקשור להעדר שימוע, מוסכמת, והמחלוקת ביניהם, הינה באשר לנפקות סכום הפיצוי כתוצאה מתשתית עובדתית זו, יגישו הצדדים את פירוט התשתית העובדתית המוסכמת לתיק בית הדין עד לתאריך 8.5.15, או יודיעו כי הם מבקשים פסק-דין לפשרה, בנוגע לפיצוי בגין העדר שימוע.

תשומת לב הצדדים מופנית להחלטתנו מ-22.3.15.