אבו רשאד נ' אוחיון נדב - לול שרותים וחיסונים בע"מ

1.ביום 17.10.2017 ניתן פסק דין הקובע כדלקמן:

עד היום לא הפקיד התובע את הסכום בהפקדתו חויב, כאמור בהחלטת כ' הרשמת עדי רכטמן מיום 25.9.2017, חרף חלוף המועד שנקבע בהחלטתה להפקדת הערובה.

בנסיבות אלה התביעה נמחקת.

2.ביום 10.11.2017 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין. בבקשתו טען, כי בכוונתו להפקיד את הערובה אותה חויב להפקיד כאמור בהחלטת כב' הרשמת רכטמן אלא שבשל קשיי מחיה נדרש לשֵׁהות על מנת להשיג את הממון הדרוש להפקדת הערובה.

3.טוען התובע, כי מחיקת ההליך משמעה פגיעה קשה בזכויותיו הדיוניות וכי יש לתת לו את יומו בבית הדין.

4.הנתבעת בתגובתה ציינה, כי אין לבטל את פסק הדין הן מאחר ואינו נתמך בתצהיר אף שהבקשה ענינה טענות עובדתיות שמנעו, לכאורה, מהתובע להפקיד את הערובה אותה חויב להפקיד, והן מאחר והתובע אינו משלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בהליך קודם ומכאן שיש להותיר על כנו את פסק הדין.

5.עוד טענה הנתבעת, כי התובע כלל לא טרח להגיש בקשה למתן ארכה להפקדת הערובה ולא צרף כל ראיה לבקשתו ואף מטעמים אלה יש להותיר את פסק הדין על כנו.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה אני סבורה שהצדק עם הנתבעת. בשלב זה, בו התובע טרם הפקיד את הערובה חלה תקנה 116א'(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 הקובעת: "הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה". יתרה מזאת. בקשתו של התובע חפה מכל הסבר מדוע לא הוגשה על ידו בקשה למתן ארכה להפקדת הערובה.

7.אזכיר, כי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת: "בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט".