סע"ש 23021-07-14,"ש 23010-07-14, ס"ע 22995-07-14

עיינתי בבקשת התובעים לתקן את כתב התביעה ובתגובת הנתבעת לבקשה, והחלטתי לדחות את בקשת התובעים, ולהלן טעמיי:

1. סמכותו של בית הדין להתיר תיקון כתבי טענות מטרתה לאפשר העמדת המחלוקת האמיתית לבירור במסגרת ההליך.

2. במקרה זה לא שוכנעתי שהתרת התיקון המבוקש יעמיד מחלוקת אמיתית לבירור. במה דברים אמורים?

3. התיקון שהתבקש הינו בסכומי רכיב השעות הנוספות הנתבעים. תביעות התובעים לגמול עבודה בשעות נוספות היו בסכומים 5,020 ₪, 8,500 ₪ ו-7,948 ₪, בהתאמה, ונטען בכתבי התביעה כי הסכומים נתבעים "על דרך האומדנה".

4. הטיעון העובדתי שביסוד העילה הנטענת לגמול עבודה בשעות נוספות היה:

   "התובעים יטענו כי הם עבדו בנתבעת משמרות ארוכות שהגיעו לעיתים אף ל-13 שעות עבודה רצופות".

5. הסכומים שהתובעים מבקשים להתיר להם לתבוע עלו ל-225,840 ₪, 232,922 ₪ ו-65,301 ₪. הטיעון העובדתי העולה מכתבי התביעה המתוקנים שהתובעים מבקשים להתיר להם להגיש הוא, לעניין התובעים 1-2, שהם עבדו משמרות בנות 12-13 שעות (התובע 3 מבקש לטעון שעבד משמרות העולות על 10 שעות).

6. ההנמקה שפורטה בבקשה לתיקון כתב התביעה לתיקונים המבוקשים הינו שהתובעים עמדו על כך שלא תבעו את הסכומים הנכונים בכתב התביעה המקורי, רק לאחר שקיבלו לעיונם את דוחו"ת הנוכחות שהנתבעת גילתה במסגרת הליך גילוי המסמכים.

7. מקובלת עליי טענת הנתבעת כי נימוק זה אינו משכנע: טענת התובעים בעניין דוחו"ת הנוכחות היא שהם אינם נכונים. מכאן, הרי שלא אי העיון בהם הוא שמנע מהתובעים לכמת בתביעתם המקורית את תביעתם לגמול עבודה בשעות נוספות כפי שהם מבקשים לכמתה עתה בכתבי תביעה מתוקנים.