סע"ש 22655-02-14 אזנקוט נ' סולטן

לפניי בקשת המבקשים (הנתבעים) לסילוק התביעה כנגדם על הסף.

הצדדים והרקע לבקשה

המשיב עבד כעובד שיש מיום 1.5.1999 ועד להתפטרותו בדין מפוטר מטעמי בריאות בחודש 16.6.2011. בכתב התביעה טען המשיב כי עבד אצל המבקשים באמצעות חברת שיש-אין בע"מ (להלן: "החברה") וכי היה כפוף לפיקוחם וניהולם של המבקשים.

המבקשים שימשו בתקופה הרלוונטית בעלי מניות ומנהלים של החברה והמבקש 1 אף שימש החל מיום 27.2.2012 בתפקיד מפרק של החברה לאחר שהחברה פתחה בהליכי פירוק מרצון.

בכתב התביעה טען המשיב כי החברה לא שילמה לו את מלוא זכיותיו לאחר סיום יחסי העבודה ולכן הגיש נגדה תביעה בבית הדין לעבודה (ס"ע (ת"א) 38685-08-11). בדיון הקד"מ שהתקיים ביום 3.6.2012, דהיינו לאחר שהוגשה הבקשה לפירוק החברה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו תשלם החברה לתובע סכום של 70,000 ₪, כאשר סכום זה כולל את כספי הפיצויים המופקדים בהראל-גלעד פנסיה. המבקשים חתמו בשם החברה על הסכם הפשרה.

בדיעבד התברר למשיב כי בעת החתימה על הסכם הפשרה החברה הייתה בהליכי פירוק מרצון וכי המבקש 1 כיהן באותו מועד בתפקיד מפרק החברה. נטען כי המבקשים הסתירו עובדות אלה מבית הדין ומהמשיב במועד החתימה על הסכם הפשרה וכי בסופו של יום החברה לא פרעה את מלוא חובותיה על פי הסכם הפשרה.

בנסיבות אלה הגיש המשיב את כתב התביעה מושא הליך זה. כתב התביעה הוגש נגד המבקשים ובו נטען כי התחייבותם בשם החברה היא התחייבות אישית על פי דין. עוד נטען כי הם פעלו בתרמית והציגו מצד שווא בפני בית הדין ובפני המשיב ולכן יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייבם באופן אישי בתשלום חובות החברה על פי הסכם הפשרה.

המבקש הוסיף כי חברה המגישה בקשה לפירוק מרצון חייבת להצהיר כי תוכל לפרוע את כל התחייבויותיה, דבר שהחברה לא עשתה בפועל, ולכן נטען כי גם מסיבה זו יש להרים את מסך התאגדות ולחייב את המבקשים באופן אישי בחובות החברה.