לוגסי נ' שי ואח'

התובעת (להלן גם: "העובדת"), הציעה עצמה לעבודת שיווק של אירועים, באולם אירועים שבבעלות נתבעת מס' 2 (להלן גם: "המעסיק" או "הנתבעת" או "אולם האירועים"), כאשר נתבע מס' 1 הוא בעל השליטה במעסיק (להלן גם: "נתבע 1" או "מר שי").

במהלך דצמבר של שנת 2014, נוצר קשר בין העובדת לבין מר שי, לצורך בדיקת אפשרות העסקת התובעת באולם האירועים שבבעלותו.

בינואר של שנת 2015 (20.1.15), התקיימה פגישה ראשונית בין מר שי לתובעת, ויומיים לאחר מכן קוימה פגישה נוספת בין נתבע 1 לתובעת, באולם האירועים; כשהפעם הייתה נוכחת גם רעייתו של מר שי.

לדברי התובעת, בפגישה האחרונה שבין הצדדים (זו מיום 22.1.15), סוכם בין מר שי לבינה על תחילת עבודה ביום 8.2.15 בשכר חודשי (ברוטו) של 15,000 ₪. לדברי התובעת, אף שלא נחתם "חוזה עבודה" כתוב בין המעסיק לעובדת; הרי מתכתובת שנכתבה על ידה למעסיק ביום 23.1.15 (נספח ב' לתביעה), עולה שהיא הבינה כי היא – התובעת – התקבלה לעבודה באולם האירועים; והצורך שהוזכר ל"פגישה נוספת", היה לשם חתימה פורמלית על "סיכום הדברים" ותוּ - לא.

או אז יצאה התובעת לחו"ל, ומשחזרה הסתבר לה כי הנתבע מתקשה לפטר עובדת אחרת, וממילא מקום עבודתה לא מובטח. בין לבין, גם התובעת מצידה (ומסיבות משפחתיות) הודיעה למעסיק כי תוכל להתחיל בעבודתה רק ב- 15.2.15.

לדברי התובעת, ביום 12.2.15 פנה אליה מר שי, והודיע לה כי החליט שלא להעסיקה באולם האירועים.

אחר כל הדברים הללו, תובעת התובעת מהנתבעים פיצוי כספי של 90,000 ₪, שווה ערך לשכר עבודה של שישה (6) חודשי עבודה; וכן פיצוי נכבד נוסף "ללא הוכחת נזק".

הנתבעים בהגנתם מכחישים את דבר כריתת "חוזה עבודה" מחייב; ובהתייחס למר שי, נטען גם ל"חוסר יריבות" ו/או "היעדר עילה" ו/או "היעדר סמכות".

התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבע 1 (מר שי):

גם לפי התובעת, מעולם מר שי לא התחייב לפני התובעת כי יעסיק אותה באופן אישי, והדיבורים על העסקת התובעת, שעה שהיו, התייחסו להעסקה באולם האירועים – קרי – על ידי נתבעת מס' 2.