סע"ש 21880-03-14

1.בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה בתיק הנדון.

2.התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כעובדת אריזה החל מיום 1.3.77 ועד ליום 22.9.13, מועד פיטוריה מעבודתה.

3.בכתב התביעה המקורי, טענה התובעת כי היה על הנתבעת לשלם את זכויותיה על פי צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי-מינהלי, זאת מאחר וצו ההרחבה בענף החקלאות (הכללי) קובע בנספח ב' כי החל מהשנה ה- 15 ואילך, עובדים חודשיים יועברו לדירוג ולהסכם המינהליים בחקלאות וידורגו בדרגה 3 בדירוג החודשי המינהלי. לפיכך, טענה התובעת, זכאית היא להפרשי שכר, משכורת י"ג והפרשות לקרן השתלמות – על יסוד צו ההרחבה לעובדים בדירוג חודשי-מינהלי, וזאת בנוסף להפרשי פיצויי פיטורים. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי-מינהלי אינו חל על התובעת, וכי כל זכויותיה שולמו לה כדין.

4.ביום 27.5.14 התקיים דיון מוקדם בתיק, וביום 11.8.14 הוחלט לבקש את עמדתן של ההסתדרות והתאחדות האיכרים לעניין פרשנות שני צווי ההרחבה האמורים ותחולתם לעניין התובעת.

5.ביום 18.11.14 הגישו ההסתדרות והתאחדות האיכרים נייר עמדה משותף, המציג את פרשנותם לצווי ההרחבה בענף החקלאות. במסגרת אותו נייר עמדה, טענו הארגונים כי אין לקבל את פרשנות התובעת כפי שהוצגה במסגרת כתב התביעה וכי לגישתם צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי-מינהלי אינו חל על התובעת. יחד עם זאת, ציינה ההסתדרות כי עולה לכאורה מכתב התביעה ומתלושי התובעת כי היא זכאית לסכומים נוספים מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות.

6.בהתאם לכך, הוגשה הבקשה אשר בפני, במסגרתה מבקשת התובעת לתקן את כתב תביעתה על דרך של הוספת טענות חלופיות, כך שאם ייקבע כי לא חל על יחיס עבודתה עם הנתבעת צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי-מינהלי, הרי שהנתבעת לא פעלה גם בהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות, ולכן היא זכאית להפרשי שכר, תוספת ותק, מענק שנתי ןקרן השתלמות. בעוד שהסעדים לפי כתב התביעה המקורי מסתכמים בסך של 115,970 ₪, הסעדים לפי העילות החלופיות עומדים על סך של 123,702 ₪.

7.בתגובה טוענת הנתבעת כי אין לאפשר לתובעת לתקן את תביעתה שכן מדובר בהוספת טענות עובדתיות חלופיות, וכן מאחר והתובעת לא תמכה את תביעתה בתצהיר תומך.

דיון והכרעה:

8.תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כי בידי בית הדין שיקול דעת רחב לעניין תיקון כתבי טענות כך שבית הדין רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו. בתי הדין לעבודה אימצו גישה ליברלית בכל הקשור לתיקון כתבי טענות והם מאפשרים זאת (ואף יורו על כך מיוזמתם) כל אימת שנראה כי התיקון יתרום להעמדת מכלול המחלוקות הרלבנטיות בפני בית הדין, ובכך יתרום לבירור האמת באופן ממצה ויעיל. עוד נקבע, כי בית הדין יאפשר תיקון תביעה מקום בו התיקון לא יגרום לצד השני נזקים שאינם ניתנים לתיקון על דרך פסיקת פיצוי כספי.