סע"ש 21872-01-15 פז נ' משרד הכלכלה והתכנון/המשרד הראשי ואח'

1.המבקשת ו-3 עובדים נוספים מועסקת אצל המשיב 1 באמצעות משרד רואי חשבון. בכתב התביעה שהוגש בחודש 1/2015, טענה המבקשת לקיומם של יחסי עובד-מעביד בינה לבין המדינה. בחודש 3/2015 הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה שימנע את השלמת הליכי המכרז הפומבי שקיים המשיב 1 למשרת מרכז בכיר (גביה) ביחידת המדען הראשי (מכרז מספר 33861). לטענתה, המכרז הנ"ל יפגע קשות בתפקידה אצל המשיב 1, ויש למנוע את קיומו עד להכרעה בתביעתה.

2.הבקשה נשלחה לתגובת המדינה, ובהסכמת המבקשת הוארך המועד להגשת תגובת המדינה מעת לעת. ביום 26.10.15 הודיעה המדינה כך:

"כבר כעת ייאמר שאין בכוונתה של המדינה לקדם הליך מכרזי זה וזאת במיוחד לאור תיקון מס' 6 לחוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד -1984 אשר התקבל בכנסת ביום ה-06.6.0215 ולפיו, בין היתר, במקום המינהל למחקר ופיתוח תעשייתי בשירות המדינה, תקום "הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית" אשר תפעל כתאגיד עצמאי כבר בחודשים הקרובים".

משכך, נטען, הליכי המכרז הנדונים בבקשה זו לא יושלמו והבקשה התייתרה.

3.בעקבות הודעת המדינה הודיעה המבקשת כי אכן הבקשה למתן צו מניעה התייתרה, אך ביקשה לפסוק הוצאות לטובתה בשל הגשת הבקשה . המבקשת טוענת כי את תביעתה הוגשה בחודש 1/2015. אף על פי כן בחרה המדינה להתחיל בהליכי מכרז לתפקיד (או לחלק ממנו) שאותו מילאה. בתגובת המדינהלא ניתן לכך כל הסבר. התובעת טוענת שהליכי המכרז נועדו לפגוע בה משום שהעזה לדרוש את זכויותיה מהמדינה. מהצעת החוק שאליה מפנה המדינה עולה כי הקמת התאגיד החדש היא מלאכה שתארך זמן רב ובעת הזו אין שינוי במעמדם של עובדי יחידת המדען הראשי. משכך, מבוקש להשית על המדינה הוצאות.

4.המדינה טוענת מנגד כי במשך תקופה ארוכה התקיימה הידברות בין הצדדים, אך בעטיה של המבקשת היא לא הניבה פרי בסופו של יום. מכל מקום, טענת המבקשת כי הליכי המכרז נגעו לתפקיד שהיא ממלאת כיום לא הוכחו. גם טענתה כי איוש המשרה מושא המכרז היתה מובילה לפיטוריה לא הוכחה. המדינה הוסיפה כי על הקמת התאגיד החדש הוחלט לאחר דיונים שהחלו עוד לפני שהמבקשת הגישה את תביעתה, וההחלטה להפסיק את הליך המכרז התקבלה בשל החלטה זו, ולא בשל בקשת התובעת למתן סעד זמני. משכך, אין מקום להשית על המדינה הוצאות.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה מצאתי כי בשלב זה של ההליך, אין מקום להשית על המדינה הוצאות. מאחר שלאחר הודעת המדינה התייתר הצורך בשמיעת ראיות, לא הוכחו טענות הצדדים, ולא הובהר כי אלמלא הוגשה הבקשה למתן סעד זמני היה איוש התפקיד מסכל בהכרח את עבודתה של המבקשת ואף מביא לפיטוריה. לפיכך, אין מקום לפסוק הוצאות בבקשה. בעת מתן פסק דין בעניינה של התובעת יישקל חיוב המדינה אף בהוצאות בקשה זו, בהתאם לחומר הראיות שיונח לפני בית הדין.

התיק יוחזר לשופטת שטיין להמשך ניהול ההליך.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ו, 09 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.