אבראהים אחמד אחמד נ' מסעדת הזקן והים בע"מ – פורקה (הליכים עוכבו) ואח'

לפניי בקשה לחיוב המשיב (להלן – התובע), בהפקדת ערובה (להלן – הבקשה) להבטחת הוצאותיה של המבקשת, היא הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת).

1. לטענת הנתבעת, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו מן הטעמים הבאים, בתמצית:

   • התובע הוא תושב הרשות הפלסטינית ואינו בעל נכסים בישראל. בנסיבות אלה ככל שיחוייב התובע בהוצאות לא תוכל הנתבעת להיפרע מהתובע.

   • התובע הגיש תביעתו ביום 11/2/14 כנגד הנתבעת 1, חברת הזקן והים בע"מ, אשר פורקה מרצון זה מכבר (להלן – החברה שפורקה). החברה שפורקה הכחישה העסקת התובע וזה לא צירף כל מסמך התומך בטענותיו.

   • על התובע היה לפעול מול המפרק שמונה לחברה שפורקה, לרבות בדרך של הגשת תביעת חוב. התובע טוען כי עבד בחברה שפורקה מיום 1/4/00 ועד יום 10/12/08.

   • רק ביום 11/6/15 צורפה החברה כנתבעת נוספת לתביעה. זאת מבלי שהתובע תיקן את תביעתו כלל, באופן שאינו מגלה כל עילה כנגד החברה.

   • בנוסף, החברה נוסדה רק ביום 10/12/10, כשנתיים ימים לאחר שהתובע טוען כי סיים את עבודתו בחברה שפורקה. גם מטעם זה ממילא לא יכולה התביעה - אשר כאמור לא תוקן נוסחה - לגלות כל עילה כלפי החברה.

   • זאת ועוד, התביעה כנגד החברה ממילא התיישנה בכל הנוגע ל-7 שנים שלפני מועד הגשת התביעה כנגד החברה (קרי 11/6/08).

2. התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי על פי ההלכה הפסוקה עצם היותו של בעל דין תושב הרשות הפלסטינית אינו מצדיק, כשלעצמו, את חיובו בהפקדת ערובה, תוך פגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות. התובע מפנה בתגובתו לפסיקת בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, (6.7.2003) להלן - הלכת פתחי אבו נאסר).