סע"ש 21758-06-14 ס.א.ל. שיווק ביצים בע"מ נ' חריז

זוהי החלטה בבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בהליך (להלן "הבקשה").

טענות הצדדים בתמצית

• לטענת המבקשת, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה הן משום שהינו תושב השטחים שכתובתו המדויקת לא צויינה בכתב התביעה והוא נטול נכסים בארץ, ולכן היא לא תוכל להיפרע ממנו, והן משום שסיכויי התביעה קלושים בהיותה מוגזמת ונטולת בסיס ויש להבטיח את תשלום ההוצאות למבקשת, אם וכאשר תידחה התביעה.

• המשיב בתגובתו לבקשה, טוען כי יש לדחות את הבקשה אשר כל תכליתה היא לחסום בעדו את הגישה לערכאות. עוד מצביע התובע על ההלכה לפיה אין די בהיותו של התובע תושב השטחים על מנת לחייבו בהפקדת ערובה. לבסוף טוען המשיב כי סיכויי תביעתו גבוהים הם, היות ונתבעות זכויות סוציאליות אשר לא שולמו לו על ידי המבקשת.

דיון והכרעה

• מעיון בטענות הצדדים ובהלכה הפסוקה, עולה כי דין הבקשה להידחות כפי שיפורט להלן.

• תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת לעניין הפקדת ערובה:

  "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

• בתי הדין לעבודה אימצו בפסיקתם את התקנה האמורה, במקרים המתאימים, מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (דב"ע נה/3-218 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)).