סע"ש 21611-02-15 טויג נ' SALEH

בפני בקשה לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש (להלן – הבקשה). המשיב מתנגד לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית

לטענת המבקש, המשיב הנו אזרח זר מארתיריאה, מדינה שאינה נמנית על המדינות החתומות על אמנת האג. המשיב לא מסר כתובת בישראל כחובתו על פי התקנות ואף לא ברור האם שוהה כעת בישראל. כתב התביעה הוגש כ-5 שנים לאחר תום סיום יחסי העבודה. מדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי קיצוני, בחוסר תום לב ומתוך ניסיון לעשיית עושר שלא במשפט. על פי הפסיקה יש לבצע איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הנתבע שלא יצאה מפסיד אם התביעה כנגדו תידחה.

המשיב טען בתגובה, כי מטרת הבקשה למנוע ממנו את זכות הגישה לערכאות, שכן ידוע, כי הוא עובד זר שאין ביכולתו לשאת בהוצאות משפטיות. לפי הפסיקה הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכות העובד למימוש זכויותיו הקוגנטיות והאמצעי של הפקדת ערובה יופעל לעיתים נדירות ובמקרים חריגים. מדובר בתביעה שסיכוייה גבוהים. עובדים זרים יחויבו בהפקדת ערובה כאשר לא פרעו חיוב שהושת עליהם בעבר על ידי בית הדין או כאשר הנתבע מוכיח שתביעתו של העובד מופרכת על פניה.

בתשובתו חזר המבקש על עיקרי הבקשה וציין, כי מדובר בתביעה חריגה אשר הוגשה כ-5 שנים לאחר סיום העסקת המשיב. מחדלו של המשיב לעניין אי המצאת כתובת בישראל לא תוקן, ואף אין התייחסות לשאלה האם, המשיב מצוי בישראל. התביעה אינה רק לזכויות קוגנטיות.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .