סע"ש 21535-07-14

(חלקי)

1. לפני בית הדין בקשה מטעם הנתבע 1 – המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") לדחיית התביעה מחמת מעשה בית הדין, תוך השתת הוצאות לרבות שכר טרחת עורך דין.

    

2. התובע מתנגד לבקשה, ומבקש לדחותה ולחייב את המוסד בהוצאות ראויות.

    

3. המוסד מעגן את בקשתו לדחיית התביעה מחמת מעשה בית דין על בסיס פסק הדין שניתן בבית הדין הארצי בתאריך 31.1.17, שאישר את פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 25.1.16 בהליך 61337-01-13, בן חמו ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן: "ההליך האחר").

    

4. עניינו של ההליך האחר בתביעה של 11 עובדי המוסד בסניף באר שבע לקבלת סעד הצהרתי לפיו הם זכאים להיות מבוטחים בפנסיה תקציבית. תביעה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי ופסק דינו אושר ואומץ על ידי בית הדין הארצי, כאמור.

    

5. למען הסדר הטוב נביא להלן את עיקרי פסיקת בית הדין האזורי ונימוקיו, הלרוונטיים לענייננו, כדלהלן:

    

   " 27.אי קיומו של תקן מונע את ראייתם של התובעים כעובדים לפי מינוי, הזכאים לזכויות של עובדים קבועים ובפרט לזכויות מכוח חוק הגמלאות. בית הדין חזר ופסק כי אין די בחלוף הזמן כדי לראות עובד כזכאי לזכויות של עובד "קבוע" ובמיוחד לא לעניין רכישת הזכות לגמלאות מכוח חוק הגמלאות (ראו ע"ע 1303/00 ליפשיץ נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 23.11.03). עוד נפסק על ידי בית הדין כי קביעת מעמדו של עובד כעובד מדינה לעניין חוק הגמלאות איננה אקט דקלרטיבי אלא אקט קונסטיטוטיבי היוצר את עצם המעמד של עובד מדינה. במסגרת זו יש ליתן את הדעת לתנאי קבלתו של העובד לשירות המדינה, דרכי מינויו ואופן העסקתו למעשה (ראו תע"א (ים) 3379/08 נועה ברונר נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.8.12, פסקה 34 לפסק הדין והמובאות שם). משהתובעים לא קיבלו כתב מינוי– ומשמדובר בדרישות מהותיות אין לראות בהם כמי שהיו עובדים קבועים, בטרם קבלת כתב המינוי.