סע"ש 21458-11-14 מאושר נ' צלאח

זוהי בקשת המבקש לסילוק התביעה על הסף ולחלופין להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש בהליך זה.

עיקר טענת המבקש היא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, שכן המשיב עצמו באמצעות אותו בא כוח הגיש תביעה אחרת נגד נתבע אחר ( סע"ש 25822-06-13) , המתיחסת לתקופת עבודה החופפת במלואה את תקופת העבודה הנטענת בתביעה דנן( (להלן: התביעה האחרת). בשתי התביעות טען התובע כי עבד אצל הנתבע במשרה מלאה על פני כל החודש. הטענות בדבר היקף שעות העבודה של התובע בתביעה האחרת אינן יכולות להתיישב עם טענותיו בדבר היקף שעות עבודתו אצל המבקש דנן. המבקש מוסיף כי בהליך שבתביעה האחרת ציין המשיב לפרוטוקול כי עבד אצל הנתבע דשם ובמקום נוסף (תומר) אך כלל לא ציין כי עבד אצל המבקש דנן. הוסיף המבקש כי התביעה האחרת נסתימה בפשרה במסגרתה שולם לתובע ולבא כוחו, והתביעה נדחתה. המבקש טוען כי בנסיבות הענין קיים למשיב מעשה בית דין המונע ממנו הגשת התביעה דנן, לפיכך יש לדחותה על הסף. לחלופין ומכל מקום בנסיבות הענין ישנם ספקות כבדים בדבר קיומה של עילת תביעה ממשית בידי המשיב ולכן יש מקום לחייבו בערובה להוצאות. המבקש מוסיף כי לענין זה יש להביא בחשבון היותו של המבקש תושב השטחים והסיכויים לגביית הוצאות עקב כך.

בקשתו של המבקש לוותה בתצהיר ובמסמכים מתוך התביעה האחרת.

המשיב התמהמה בהגשת תגובתו לבקשה , ולכשעשה זאת היו עיקרי טענתו כדלקמן:אין חפיפה בין שעות העבודה שנטענו בתביעה האחרת לשעות העבודה שנטענו בתביעה דנן; שני מקומות העבודה היו במרחק קצר של 5 דקות נסיעה זה מזה ולפיכך לא מתעורר כל קושי; לתובע עדים שיעידו כי עבד אצל הנתבע; החיוב בערובה להוצאות יחסום בפני התובע את זכות הגישה לערכאות, וכי מדיניותם של בתי הדין לעבודה היא להמנע מלחייב בערובה להוצאות.

ין בתגובת התובע כל הכחשה לא להליכים שבתביעה האחרת, ולא לטיעונים העובדתיים הנטענים בבקשה.

הכרעה

לאחר עיון בבקשה באתי לכלל המסקנות הבאות:

אשר לבקשה לסילוק על הסף- מדיניותם של בתי הדין היא לאפשר לתובע לנהל תביעתו לגופה, ואך במקרים חריגים תדחה תביעה על הסף.

הטענה כביכול התביעה האחרת יצרה מעשה בית דין קשה להתקבל, הן נוכח העובדה כי אף אליבא דמבקש, התביעה האחרת נדחתה ,נוכח הסכמה לפשרה ובלא הכרעה לגופה.

ואולם, במקרה דנן, יש בטענות המבקש בכדי להטיל צל כבד בדבר האפשרות של המשיב להוכיח את תביעתו ואף תשובת המשיב עצמו מחמירה מסקנה זו.