סע"ש 21429-10-12 גזהי נ' מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ

1.התובעת שעבדה כקופאית, הגישה תביעתה כנגד הנתבעת, משפוטרה לאחר תקופת עבודה מ-9.1.07 ועד 14.9.12 (68 חודשים).

ביום 17.7.12 נערך לתובעת שימוע חרף היותה בהריון וב-22.7.12 נמסר לה מכתב פיטורין, כשב-24.8.12 סיימה ימי מחלתה והגישה סידור עבודה (לתקופה 30.8.12 ועד 14.9.12) ומשבקשתה נדחתה (נמחקה) ע"י הנתבעת, בהנמקה כי אינה עובדת עוד אצלה.

2.בהגנתה הכחישה הנתבעת הנטען, טענה כי בשימוע לא ציינה התובעת כי היא בהריון (וספק אם ידעה על כך בעצמה) ומשכך, הודיעה לתובעת על פיטוריה ב-18.7.12, החל מ-18.8.12; התובעת עבדה כשבועיים ומ-5.8.12 לא התייצבה לעבודה. מיד לאחר שב"כ התובעת הודיע על הריונה (14.8.12) הודע לה על ביטול הפיטורין ונתבקשה לשוב לעבודה, אך לא עשתה כן.

גם הודעת הנתבעת לתובעת ב-21.8 ושוב במכתב מ- 22.8 – לא הניבו חזרתה לעבודה. כך גם עם קבלת התביעה.

3.בדיון מוקדם שהתקיים בפני כבוד הרשמת ע. ריכטמן לא הושגה הסכמה. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי מנהלת כ"א (גב' חלי יוחננוף; "חלי"), חשבת השכר (הגב' אלינור אביטל; "אלינור") ואחראי סדור העבודה בקופות בסניף בו עבדה התובעת (מר אלי דבח; "אלי").

ביום 1.5.14 נשמעה בפנינו עדות התובעת ועדות חלי.

ביום 10.11.14 נשמעו עדויות אלי ואלינור.

[יובהר כי התובעת לא התייצבה במועד שנקבע ואף נסיוננו להביא הצדדים לא צלח, כמו גם כי ניצלה התובעת יותר מהזמן שנקבע לחקירת התובעת – ממילא, לא ניתן היה לסיים עדויות הנתבעת (מה גם שאלינור ילדה יומיים קודם לדיון) ואלי כבר לא עבד בנתבעת (ע"מ ליתן לצדדים יומם כדבעי, נקבע מועד נוסף)].

בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם.

4.ולהכרעתנו –

א.התובעת בתצהירה חוזרת על טענתה הסתמית, לפיה ביום 17.7.12 נערך לה שימוע "על אף היותי בהריון".

סתמית, אמרנו – משאינה טוענת כי היתה בהריון באותה עת, או כי ידעה שהיא בהריון ולמצער – כי הודיעה שהיא בהריון!

עיון באישורי המחלה שהגישה התובעת מעלה כי לראשונה צויין "מעקב הריון" (ע"י רופא פנימי-כללי ולא גניקולוג) ביום 12.8.12 – ודאי כך, כשאישורי המחלה הקודמים הוגשו בשל בעיה באוזן התיכונה (אישור מ-5.8.12, אצל אותו רופא פנימי; ואשור מ-8.8.12, אצל פנימאי אחר בדבר L.B.P.– כשבשני האישורים אין ולו רמז להיות התובעת בהריון.