סע"ש 21167-06-13 אורן נ' קופר

1.בתביעה שבפנינו עותר התובע, עו"ד, לחייב הנתבעת, עו"ד שעבדה במשרדו כשכירה, לפצותו בגין "שימוש ביצירותיו המקוריות", אותן העתיקה שלא כדין.

עותר התובע לחיוב התובעת בפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים בסך 50,000 ₪, בפיצוי בגין הפרה חוזית בסך 50,000 ₪ ובפיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט בסך 150,000 ₪.

התובע העמיד תביעתו "על סכום מצומצם" של 40,000 ₪.

התובע, עו"ד עצמאי משנת 2002, יצר בעמל רב ולצרכי משרדו בלבד, פורמטים של כתבי טענות ("היצירות"), עבור לקוחות המשרד שבהם מטפל הוא.

הנתבעת הועסקה במשרדו כשכירה, מ-21.2.10 עד לפיטוריה ב - 4.7.11, כשבין הצדדים נחתם הסכם ביום 4.3.10 (החובק 28 עמודים; "ההסכם").

כחלק בלתי נפרד מעבודתה ולשם ביצוע משימותיה, היתה לנתבעת גישה מלאה וחופשית ליצירותיו, כשבדיעבד הסתבר כי ניצלה את האמון שניתן לה, העתיקה וגנבה את יצירותיו, כולן או מקצתן.

חודשים מספר לאחר שסיימה עבודתה במשרדו, תוך כדי שימוש סטנדרטי ב"נט המשפט" התגלו העוולות וההפרות היסודיות בגינן הוגשה התביעה.

כך בקטגוריה של "מסמכים שלי מהשבועיים האחרונים" נמצאה בקשה בתיק פש"ר 17592-11-11 ("תיק קנדל") – כשתיק זה כלל לא בטפול משרדו ושם המבקש לא היה מוכר לתובע.

התובע "פתח המסך החשוד" וגילה כי מדובר ביצירה מקורית שלו שהועתקה ע"י הנתבעת, שהוגשה ללא ידיעתו והסכמתו בנגוד להתחייבויותיה.

היצירות המועתקות הינן בקשה למתן צו כינוס והכרזת פש"ר ותצהיר הסתבכות כלכלית וכלל ביטויים מייצגים המאפיינים את סגנון כתיבתו המקורית והייחודית של התובע, תוך שילוב מסיבי של סעיפים המועתקים באופן כמעט זהה לחלוטין, מבנה צורני זהה וכיוצ"ב ("הבקשה" "התצהיר"; ב 1, 2 לתביעה, בהתאמה). התובע מצרף עותקים מדוגמאות המעידות כי "מדובר ביצירות מקוריות של התובע עצמו" (ג1 – 4).

טוען עוד התובע כי בדיקה שערך, העלתה כי קנדל היה לקוח פוטנציאלי של משרדו, כשביולי 2010 מסרה לו הנתבעת כי קנדל מעוניין להיות לקוח המשרד ואף החתימה אותו על יפוי כח למשרד, אך שבועות אח"כ הודיעה כי התחרט ואינו מעונין בייצוגו ע"י הנתבעת או התובע. התובע לא פגש את קנדל והאחרון לא שילם למשרדו דבר, וממילא, הנתבעת לא נדרשה לטפל בעניינו בהיותה עובדת במשרד התובע.

בהעתקת היצירות הנ"ל, יש משום גניבת קניין רוחני, הפרה מכוונת של זכויות יוצרים, שימוש פסול ביצירות, תוך שימוש ללא קבלת רשות מיוצרן, ניסיון ברור ומובהק של הנתבעת להתעשר על חשבונו לא במשפט ולמטרה מסחרית מובהקת ותוך הפרת ההסכם, כשהנתבעת התחייבה שלא "לעשות שימוש במידע שרכשה מהתובע ... במשך תקופת העסקתה ... ובמשך 5 שנים אחריה".