סע"ש 2111-04-16

ב"כ הנתבעת הגיש במהלך הפגרה (28.8.2016) בקשה לפסילתי מלישב בדין בתביעה זו; לאחר שעיינתי בנימוקיה - אני מוצאת, כי דינה להדחות.

הבקשה נסמכת על הטענה, כי בשנת 2007 הגיש ב"כ הנתבעת, עו"ד אברי רב-הון, תביעה אישית, אשר בה דן מותב ברשותי [ע"ב 3566/07 (להלן: התיק הקודם)]. במהלך התיק הקודם הגיש עו"ד רב-הון תלונה אישית נגדי לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב), ולדעתו - החלטת הנציב, מיום 11.5.2010, בה "הנציב מצא את התלונה כצודקת ..." הינה נסיבה המקימה "חשש ממשי למשוא פנים" בניהול המשפט בתיק זה, על ידי, על כן - התבקשתי לפסול עצמי מהמשך הדיון כאן ולהעביר הטיפול בתובענה דנן למותב אחר [סע' 4-3 לבקשה].

על אף שצורף לבקשה רק עמוד אחד, האחרון, של החלטת הנציב, בקשר לתיק הקודם, ניתן לראות גם בו - כי חלק מהתלונה, דאז, לא נמצא מוצדק [סע' 11 להחלטה, רישא], ורק חלק אחר ממנה התקבל [סע' 11 להחלטה, סיפא].

ברם, עצם הגשת תלונה על שופט אין בו די, כדי לבסס עילה לפסילתו; זאת - בין אם התקבלה התלונה, באם אם לאו. על אחת כמה וכמה, במצב כמו בתיק הקודם, כאשר המותב בראשותי המשיך לשמוע את התביעה, שם, אחרי החלטת הנציב, עד תומה, עת נדחתה במלואה, בפסק-הדין, עליו לא הוגש ערעור.

זאת ועוד - בתיק הקודם היה מדובר בתיק אישי של עו"ד רב-הון, כתובע, ואילו בתיק הנוכחי הוא משמש בא-כוחו של צד ואין כל חשש, וודאי לא חשש ממשי, למשוא פנים בניהול המשפט על ידי, עקב קבלה חלקית של תלונתו, בתיק הקודם.

גם מועד הגשת הבקשה תמוה, כאשר כבר ביום 4.4.16, לפני הגשת כתב-ההגנה, ניתנה החלטה המזמנת את הצדדים לדיון מוקדם בפני. לא למותר לציין, כי סעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נ"מ] התשמ"ד-1984, החל בבתי-הדין לעבודה, לפי סעיף 39א' לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע - "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט"; ובתקנה 112ב', לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 נקבע, כי צד המבקש לפסול שופט יעשה זאת - "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות".

מכל מקום, לצורך פסלות שופט נדרש מבחן אובייקטיבי, ולא סובייקטיבי, וכבר נפסק, מפי כב' הנשיא אדלר, כי -