סע"ש 2067-02-17 בונני דניאל נ' פיור סטודיו בע"מ

האם התקיימו בין התובע לבין הנתבעת יחסי עובד – מעסיק? זו השאלה בה עלי להכריע בתיק זה.

הצדדים ועיקרי ההליך 

1. הנתבעת היא חברה העוסקת בהפעלת סטודיו לפעילות גופנית, המפעילה שני סניפים בעיר תל אביב, והתובע שימש כמדריך פילאטיס אצלה במשך כ-7 שנים, החל מיום 1.1.2009 ועד ליום 25.9.2016.

2. הצדדים אינם חלוקים לגבי משך ההתקשרות וגם אינם חלוקים ביחס לעובדה שבין התאריכים 1.1.2009 ועד 30.11.2009, התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעסיק. המחלוקת ביניהם סבה אפוא ביחס ליתר תקופת ההתקשרות.

    

   טענות התובע

3. לטענת התובע, מבחן ההשתלבות על שני פניו מצביע על קיומם של יחסי עובד מעסיק; התובע השתלב ב"מפעל" של הנתבעת, ושימש כמדריך פילאטיס בשני הסניפים אותם היא מפעילה; היה חלק ממצבת המדריכים, והנתבעת אף פרסמה את שמו ואת תמונתו באתר האינטרנט שלה. מכאן, טען שהוא היה חלק אינטגרלי מפעילותה, קרי, העברת שיעורים ללקוחותיה והפעלת הסטודיו.

4. לעניין הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, טען, כי המעבר למתכונת של קבלת תשלום כנגד חשבונית לאחר 11 חודשים בהם עבד כשכיר, נעשה לבקשת הנתבעת, ולמעשה, לפי דרישתה. עוד טען, כי הנתבעת לא הוכיחה כי חל שינוי במתכונת העבודה שלו או בגובה שכרו לאחר שינוי הגדרת הסטאטוס שלו מעובד מן המניין לנותן שירותים – שינוי אותו היא עצמה יזמה; שכרו האחרון כשכיר עמד על 55 ₪ לשעה ולא חל כל שינוי בתעריף זה עם שינוי הגדרתו לנותן שירותים. לאחר כ-7 שנות העסקה עמד התשלום שקיבל על 70 ש"ח לשעה בלבד, וזאת כתוצאה מעליית שכר הדרגתית ולא בשל שקלול זכויותיו הסוציאליות בתמורה הקבלנית לכאורה.

5. התובע המשיך וטען, כי הוא השתמש בכלים ובמתקנים של הנתבעת לצורך העברת השיעורים, היה כפוף למר גיא אלון, אחראי על המדריכים אצל הנתבעת, ושעות עבודתו נקבעו על ידי הנתבעת. עוד טען, כי מדובר בקשר אישי שכן הוא לא היה רשאי לשלוח אדם אחר שיחליפו בעבודה. זאת ועוד. הנתבעת הייתה מקור פרנסתו העיקרי והוא היה תלוי בה מבחינה כלכלית. לעניין זה הפנה לספר התקבולים שניהל.

6. לאור כל האמור לעיל, טען, כי יש להכיר בו כעובד שכיר של הנתבעת במשך כל תקופת ההתקשרות ביניהם, וכפועל יוצא מכך, להורות לנתבעת לשלם לו את מלוא הזכויות הסוציאליות וכן פיצויי פיטורין.